בשיחה תוך שימוש תלמידי תיכון יהודיים הופתעתי מהבורות ומהאדישות שיש ברשותם כלפי היהדות.
העובדות מודדים דופק המתקיימות מטעם אומה? באים לכיתות ומדברים עם ילדים קטנים. מסתובבים בקמפוסים באוניברסיטאות ומנהלים שיחות.
כשעמדתי מחשב אישי משפחה שהיא תלמידי תיכון, הכתה בי השממה הרוחנית שנחוץ בקרב ילדינו. חסר לו האומץ למען לעמוד רצינית בשביל העם שברשותנו. אנשים רבים מאוד לא בטוחים די על גבי זהותם כיהודים, לגבי מטרתם, משימתם ועל הסיבה לקיומם.
אדישות עד בורות?
בתום הרצאה על גבי גאווה יהודית, הצעתי להעניק תשובות בנושא שאלות. באופן מיידי התרוממה פעם הידיים. "את קשורה על גבי מורשת ועל מה הוא לרוב לשהות יהודי. נוני לרבים מאתנו אין מושג ביהדות. באיזה אופן ללמד אחרים?"
יד נוספת התרוממה מאחור. הנער הצעיר התרומם ואמר בקול, "לחשוב שיש לך מה ללמד את אותם העולם בנושא היהדות הוא בכלל אנחנו מוצא לנכון שאתם בצורה משמעותית יותר מאחרים. הנל גזענות!"
גל למשקוף חלף באולם. היוו עבור המעוניינים דווקא מגוון שניות לענות לקראת שתם חייהם שהוקצב לכל המעוניין בשיתוף מתבגרים מסוג זה. קיים, לפניי, יושבים האבות והאימהות העתידיים של עמנו. נשמות האלו תתבקשנה עוד היום להביא, להתחייב, לבצע ולהגן על אודות מדינתנו ועל אודות העם היהודי. 9 טרגי לחשוב שהכרת המשימה המקודשת של החברה שלנו בעולם זה - להמצא "אור לגויים"- את זה גזענות.
באותן שניות הסברתי שהשאיפה לחלוק את אותו מורשת החכמה והצדק של החברה רחוקה מלהיות גזענית או גם מלאת טיפים קדומות ביחס לעמים נעבר לכך. כוונה מה שאנו מחויבים ולהיות אלו כל אדם, כיצד לא מקצועי למנף עולם נולד ולהפוך את החפץ אלי בצוקה משמעותית יותר, בשעה שאנו דבקים במסירות בחכמת התורה ובערכיה. ממש כמו לאברהם אבינו, מצווה חיוני לצאת לתוך אמא אדמה ולחולל שבו בניה מחדש, לשהות מצפן מוסרי ורוחני. אותם ממש לא גזענות, זאת רעיון פעילות. תמלול שיחות טלפון את אותה חשמל השבת, גרשו אחר החשכה והביאו הארה אלי.
תלמיד את אותה טפח אחר ידו. "למה את חושבת שרוב זאטוטים בגילי מחזיקים את אותה היהדות כלא רלוונטית?"
החזרתי את אותה השאלה פעם נוספת לחדר. הייתי סקרנית. "למה החברה שלך רוצה שהמצב כך?"
"כי זו גם באמת היא לא רלוונטית", השיב כלאחר יד.
"נכון", הוסיף תלמיד את. "היא מיושנת. מה אפשר להדריך וללמד לי מהו לחיות? זה מעצבן".
ממש לא קל עבור המעוניינים לתאר את כל העצב שחשתי באותו דקה.
"אני מצטערת לשמוע", השבתי. "כי זו ממש לא התורה שלי שאנחנו מתאר. היהדות שלי היא למשל חמצן. הגשת תמלול לבית משפט חוק מעסיקה אותי כמעט בכל שניה ובכל מצבו של - ביום אחד ובלילה, באור ובחושך".
שוחחנו על גבי הרלוונטיות מסוג התורה במדינות שונות בעולם הוא. דיברתי בנושא מספר התורה חיה ומעשית ונתתי מאפיינים בנושא הקטע הוא הנגרם לכבוד יצור כתוצאה מחשיפת-היתר בצנרת החברתיות, וכיצד מתייחסת לכך התורה. כדאי לדעת היאך להתעניין ןלתרגל ואיך להותיר הלאה את אותה הפרטים.
אני אסירת תודה על השאלות. נגעתי בעצב חשוף. אך יחד עם זאת הייתה הוא רק יסוד. נקרא ברור של החברה שלנו עכשיו מצוקה ואני אינם מתיימרת להמצא זה עם רק את הפתרונות.
יש צורך בערך כמה אלמנטים בוערים שאולי אנחנו, כ הורים האחראים, סבים, מחנכים ואנשים מבין השורה, כדאי להתמודד עמן.
קודם כל, חסרה תשוקה. כל מה העובדות שלמענו אתם כראוי להזיע, להקריב, להילחם? כילדה אני בהחלט זוכרת שעמדתי בקור וצעדתי למען שחרורם הנקרא יהודי רוסיה. הייתי זוכרת שהייתי בביתו החליטה לחוקק כשפרצה מלחמת יום כיפור. ראיתי דמעות אמתיות זולגות; צער וכאב שיש חרוטים לגבי הפנים שסביבי. נקרא לא נעשה נחוץ לדת. באותו דקה היינו משפחה איתן של יהודים. הרגשתי אתר מעם, מאומה שניצבת בשיתוף, בגלל ש שכולנו קבוצה.
איכשהו, איבדנו את כל הקישור דבר זה. מה יאמרו צעירים של העסק, אם תשאלו זה העובדות איך שהם מוכנים להקריב למענו? כלל ילדים קטנים יענו: לעשות כסף, להמצא מפורסמים עד לבלות "פורטנייט" ימים בנושא זמן קבוע. הקשר שהחזיק אותכם תוך שימוש כשהיינו מפוזרים בארבעת קצווי יקום, נשחק. העיניים שנישאו רק אחת לתוך ירושלים מחפשות בעת הזו את כל האפליקציה מקסימלית. עבור מיליוני יהודים, היהדות הפכה להיווצר לא רלוונטית.
העובדות באפשרותנו לבצע בנדון?
בואו נבחין באופן זה שעלינו להתאחד ולהשקיע מחשבה מושלמת בחינוך היהודי בדירה ובבית הספר. זה הזמן לניקוי רעלים. יש עלינו להיפטר מהמערכת את אותם הגורמים המיותרים שחשבנו שאנו ערכים יהודיים נוני זה בגדול ג'אנק פוד רוחני. את החסימות מסיבות בת ובר-מצווה חסרות המשמעות של ותוכן, שהפכו להמצא הרגע המגדיר רק את יהדות ילדינו. הבר הפתוח, שלא לדירה מירב מיזוג יחד מאנשי מקצוע, הירידה בלימוד התורה, ההידרדרות בלמידת ההיסטוריה הנקרא עמנו תרד להתגורר פחות כיהודים ויותר כ'אזרחי העולם' - כל זה תרמו לניתוק השייך ילדינו ממורשתם.
עלינו להסתכל על אודות עצמנו במראה. תמלול שיחות מוקלטות המידע שכנראה אנו תופשים כאשר נהנים אחר השבת, כשאנו ישובים בתוך שולחן החג, כשאנו מדברים האמונה ועל גבי הערכים שלנו? איך אנו מתפללים? הילדים שברשותנו עוברת את אותן וכל זה, גולשים בשאר אזורי, וסופגים וכל זה פנימה. האם אנשים פועלים כיהודים נפוצים והופכים את אותן היהדות למשהו ישיר מאוד יום? במידה ש ילדינו לפני עשור שומעים אותכם מברכים, מביעים הכרת תודה לא-לוהים, מבצעים מתוחכמת יהודית או גם מתפעלים מצווה?
לסיכום פסוקו של עניין, בכלל הקשור לארץ ישראל, מולדתנו, אנו בפיטר פן מתייחסים למתנה שקיבלנו כאל מובנת מאליה. בסיום אלפים רבים של שנה של רדיפות וסבל בל-יתואר, א-לוהים הביא אותנו חזרה הביתה. הטבע טרק את דלתותיו נגדנו. גם מדינה אינם רצתה את הצרכנים, אפילו עם סיומה של שהוּבלנו בקרונות בקר אל תאי הגזים והמשרפות. האומה שהחלה את כל דרכה כאוסף הנקרא שלדים תבעה מחדש את כל ירושלים, נלחמה במדינות הערביות הסובבות אותנו ופילחה את אותם השמיים בצליל השופר במקביל ל הכותל המערבי. חיילים אמיצים נגעו באבנים העתיקות ובכו. תמלול הקלטה לבית המשפט עדים לניסים משמיים.
יחד עם זה, לבנינו ובנותינו אין דבר כיום. המורשת שבבעלותם עלומה בעיניהם. הסיפור שיש לנו נותר ללא כל מלל, אין ספר. ההבטחה ששייך ל מדינתנו כתובה בתורה. אך להורות, לחנך, להנחיל – אלו קשורים בנו.
הרבה תמלול הקלטות . למה שלא נחזק את כל עצמנו וניגע בלבבות הדור הבא.
עתיד העם בידיים של העסק.