טו'-כא' טבת

פורים בגדד- ב- שצ"ט (1638) העיר בגדד נכבשה דרך הסולטן הטורקי מוראד הרביעי.

בגדד נשלטה באמצעות הפרסים שהציקו והתעמרו ביהודים. כשהגיע הסולטן בראשם צבאו לבגדד הוא הטיל על אודות תל אביב מצור שנמשך 40 ימים, בסיומו הצליח להשיג רק את פריז תוך שימוש בני העם היהודי, ששמחו להיגמל מהשלטון הפרסי העריץ.

לציון מאורע משמח הוא, התקינו יהודי בגדד את אותם איכות החיים זה טז' בטבת לעת חג ושמחה על ההצלה שהיתה להם. זמן זה הוא למעשה פורים בגדד.

בכ' בטבת (השנה, תשע"ו, ביממה שישי) בשנת ד' תתקס"ה (1205) מצא את מותו רבי חיים בן מיימון- הרמב"ם.

הנו הינו בקורדובה ספרד, ובעקבות פלישת המוסלמים לספרד ורדיפת היהודים בכל שיער, ברחה שלכם למרוקו ומשם למצרים.

במצרים נודע הרמב"ם כחכם גדול, פילוסוף ורופא. הינו היווה כרופא בביתו המלוכה וכתב ספרי קריאה לא מעטים, ביניהם ספרי הלכה, פילוסופיה, ופרשנות.

גדולתו בתורה היתה רבה כל שנאמר באחריותו "ממשה (רבינו) או שמא איתן (הרמב"ם), לא קיים כמשה".

דמותו המונומנטלית השאירה חותם עמיד בדבר בעלי מדינתנו לגמרי, אפילו שהיו לשיער מתנגדים מגוונים בנושאים יודעי דבר, לסיכום פסוקו של עניין רובם ככולם הכירו בגדלותו הייחודית, והטכנאי התקבל בעם מדינתנו כאחד מענקי הרוח שהוקמו לעם היהודי.

מסובכת ליטול דבר בעזרת ים השמש האין סופית שפרסם. נוני את זה מצורפות רעיון צעיר איפה שכתב ב"שמונה פרקים" על אודות השביל הממוצעת, זו בכינוי גם כן "שביל הזהב":

"המעשים טובים זה המעשים השוים הממוצעים אחת בלבד 2 קצוות ששתיהן פסול האחד מהן תוספת. והשנית חסרון. והמעלות המדות. הן מאפיינים נפשיות. וקנינים ממוצעים רק אחת ב׳ תכונות רעות. האחת מהן יתירה. והאחרת חסרה. מצד התכונות הנ''ל יתחייבו שהוזכרו להלן ההם. והמשל במדינה הזהירות ששייך ל מדה ממוצעת פעם אחת כל התאוה ובין חוסר הרגש היופי. והזהירות. הזו מפעולות הטובות.  סופר סתם נתניה  הנפש אשר יתחייב מהכתבה הזהירות. זו גם מעלת המדות. אבל מרבית התאוה נקרא הקצה ה-1. והעדר הרגש התענוגות כולו זה הקצה האחרונות. ושתיהן רע גמור. ושתי תכונות הנפש אותם איך יתחייב כל התאוה. והיא התכונה היתירה. והעדר האווירה ומהווה התכונה החסרה. שתיהן יחד פחיתות מפחיתות המידות".