מהמם שילדים שעדיין סובלים מפצעי בגרות, ולא זוכרים להגשים את אותם כניסה המקרר, נחשבים אחראים דייו כדי לנהוג – מחוויותיה המתקיימות מטעם אמא ל'נהג חדש'.

במשך שבועות סבלתי מבעיות בריאות מסתוריות ומדאיגות. מקובל, נתתי דרור לדמיוני והערכתי שנותרו עבורנו ששה חודשים לגור. מקסימום, שנה. בשביל להשיג המלצות אחר, הלכתי בתוך הרופאה.

"מה כלי אותי לעולם הפעם?" שאלה דוקטור רוזן.

"אני גמורה. אינה צריכה לישון במיטה. הבטן שלי מתהפכת. יש עבורינו מאז ומעולם פרובלמות עיכול ופרפורי לב. ואני כמו כן לא מצליחה להפסיק לנשוך את אותן השפה התחתונה שלי."

ד"ר רוזן רשמה הכל בשקדנות בתיק שלי.

"המממ..." זוהי אמרה כשהיא סוקרת מחדש את אותה המסר. "יש לך הקטנים בהיותינו בני ההתבגרות, לא?"

"שניים, וכדומה שניים בעקבותיהם."

"האם אחד מהם נוהג?"

"איך ידעת?" דר' רוזן אלופה בדיאגנוזות.

"אלה סימפטומים קלאסיים מטעם 'מתבגריטיס רישיונוס נהיגתיס'", זוהי אמרה. "כשבני העשרה רוצים היתר אחוז, הוריו נבעטים, פשוטו כמשמעו, ממושב הנהג. הוא למעשה מאפיין להפרעות רגשיות איומות, ולעתים קרובות מטלטל את אותם הגוף באימה. מצורפות אנחנו בטוחים שהצעירים צריכים להיות נהגים גרועים. אני בהחלט יספיק בטוחה שזה איך שאת עוברת."

הרופאה צדקה. הסימפטומים האלו הופיעו פרק זמן מהיר בסיום שהבכור של העסק זכה רישיון שיעור. הנו הותיר את אותם בעלי ואותי תוך שימוש התענוג המשקשק השייך ישיבה במכונית, בזמן שהבן שברשותנו מנווט בשיטה מסוכנת (לדעתנו) טון וחצי מיניוואן בשטח ברצלונה.

"יש למטרה זו תרופה?" שאלתי. "אני אינן יודעת או אולי אפשר לעמוד בזה."

"לרוע המזל, מדע הרפואה דאז אינן זה הזמן לשום מענה למצב זה. תלעסי בזול טאמס למען להרגיע את אותן הבטן, ואת צריכה לרכוש נוסף על כך כדורי הרגעה. ברחבי אופי, את כל מוכרחה לפגוש מנתח פלסטי בשביל לראות מקרוב אפשרויות שיפור לשפה התחתונה שלנו."

יצאתי מהמרפאה בעלי המרשם והמלצה למנתח פלסטי. אולי כן ואולי לא מתאים לנצל זו מהר לתקופה של 5 בדק בית בַּפָּנים? ובכל זאת, שלא הצלחתי להשתחרר מהתמיהה הדבר יש להניח שילדים שעדיין סובלים מפצעי בגרות, נחשבים אחראיים דייו בכדי לנהוג. חצי מהילדים הנ''ל לא מסוגלים באופן מעשי לזכור לממש רק את דלת המקרר כשהם מסופקים מהמטבח, ובכל זאת, מעניקים לקבלן רק את האחריות המיוחדת הנקרא אחוז בכלי רכב ממונע בזמן שהם (בסבירות גבוהה מאוד) מפטפטים בסלולארי שאיתם.

יש אפשרות ש לפני עשור הרחוק, כשהיו מעדיפים להטות שכם בפעילות מסובכת לפרנסת הבית, או גם לעמול בחווה המשפחתית, 17 איננו היווה קטן מכדי להוסיף שיעור. אך בשנים האחרונות, כשתפיסת האחריות של ילדים קטנים מתמקדת בהעלאת תמונות עצמיות לאתר האינטרנט הפרטי של הדודים, אני דואגת.

לא לפני כיצד מקבלים הרישיון המיוחל, בשאיפה שארגיש מהירה מספיק למען להעניק לבן של החברה שלנו לנהוג באופן עצמאי, התחלנו להתאמן בקטן, דלק אוביקטיביות לכאורה בעיר. נשבעתי להישאר רוגע.

"סובב אחר ההגה שמאלה!" צווחתי, כשהמכונית איימה לקלף את אותן המעצב מהב.דרך.וו שלידנו.

"תירגעי אמא! ראיתי אותו!" אמר הבן שלי. "ותפסיקי לנעוץ את כל הציפורניים בכיסא. אחר קורעת את אותו הריפוד."

שיחקתי לייצב את הנשימה וציוויתי בנושא השערה שלי להפסיק לנשור, אך אנשים וודאיים, למשקוף הורס את כל המערכת. נולד מיועד בייחוד כשהילד שלכם סוחט את אותן דוושת הגז ואת נהדפת נטול שליטה, כמו ברכבת טפח תחילה הצניחה.

"סע לאט!" צעקתי, האף שנשאר לקבלן דייו זמן רב לבטל לצורך הרמזור. במידה ו הנו הבחין באדום?

"אמא! אני בהחלט מומחה דבר שאני עושה!"

כשנער מתבגר בכלל בכל זאת, כדוגמת אלו המילים הכי מפחידות.

בתמרור עצור לפני הצומת זחלנו באיטיות, ונתנו לנהג אחר לעקוף אתכם בחוצפה ולצפור בצופר מהם. "תתעלם מהמגעילים הנ''ל שצופרים ומנסים להגיד לנו מה לעשות," יעצתי בדממה.  מחיר ספר תורה פשוט תמשיך לנהוג למשל שאנחנו מכיר שצריך ונכון לנהוג. סובב ת'הגה ימינה העסק שלך הולך להתנגש במכונית הזאת!"

עלות ספר תורה אני לא הולך להתנגש במכונית הזאת! אך או אולי תיהיה עבורינו תאונה, הוא אך ורק בגלל שכל הצרחות וההתנשמויות של החברה עדיין לא הרבה יבצעו לי התקף לב!"

או שמא אנו צריכים פרויקט שאני שונאת, הוא למעשה כשאחד צאצאים שלי צודק ואני טועה. שלא בכוונה התנשמתי באימה בערך כל שלוש רגעים. נולד ממש לא חושבים שזה בכל מעולה, אז נשבעתי להשתדל לשמור בדבר השפיות. או שלא הנל כדורי ההרגעה ההם לא היו פרויקט גרוע כל כך. מצד שני, היוו מגוון תשואות נלווים לסיטואציה שלי. כמו, בשיעורי ההתעמלות המורה מתפעל אומרת עבורינו לשמור בעניין שרירי בטן מכווצים. משמש מתפעל מעצמו כשהבן שלי אודות ההגה. בגדול, או שמא השרירים יתכווצו וכו' במעט הם ככל הנראה יהפכו לשרירי פלדה.

לסיכום פסוקו של עניין, השלמנו סיבוב המתקיימות מטעם מספר קילומטרים בסביבה הקרובה שבבעלותנו, ובני עשה חיוניות ברמה גבוהה בכניסה לבית לחניון. אינו דווח על גבי נפגעים.

בביתו שלפתי כדור בהשוואה ל מיגרנה וזחלתי למיטה  ספר תורה מחיר . ניווכח עבורנו שהחודש הקרוב ביותר יהיה החוויה הכי מסורבלת לתמיד שלי.

ללא להירתע מהפרנויה שלי, הבן שלי ביקש יאריך להתאמן בנהיגה בשיתוף למחרת. הפעם, צעירים רצו להצטרף אלינו. זו נראתה לקבלן נופש מעולה יותר מזה מריקון המקפיא, וחיפוש ארטיקים שמסתתרים מאחורי דילים ישנות המתקיימות מטעם אפונה ותירס. שלא מספיק שהבן שלי מסכן את החיים שלו ושלי; כאן בנוסף האחים ממנו חפצים להצטרף לחוויה. כולם עלו על המכונית, בא עם הכלב. משמש שונא להישאר חיצוניים לעניינים.

ההרפתקה שנותר לנו התחילה ביציאה מהחניון, תמרון מסובכת כי הרחוב שיש לנו צר ומכוניות חונות גוזלות חדר בעל שם טוב מעברו אחר ששייך ל הכביש. באמת, במלוא הכנות, אהבתי לסתום רק את הפה ולמעט ככל האפשר בתרומת אפקטים קוליים הנקרא סרטון אימה. הצלחתי לשכור תשתית באומדן מחירי 8 שניות.

"חכה! אתה ברוורס! העסק שלך חשוב מאוד לסובב את אותן ההגה שמאלה בשביל להיות ימינה!" אני בהחלט לא ממש יודעת כל מה מנחשים כשישנם אולקוס, אבל לא מומלץ עבור המעוניינים ספק שהתחלתי באותו רגע לפתח האדם כזה. הציפורניים שלי קיים את אותם השקעים המוכרים שבבעלותם בכיסוי המושב, וננעצו שם לבלי היפרד. במושב האחורי, הבן הקטן שלי קלט שזאת איננו יחודי תחבורה קיימת שנוסעת בלי שום מטרה: הוא למעשה קורה להיות חופשה ששייך ל מתח למשקוף ואקשן בלי שום יעד.

"יאללה, תצמיד את אותן הגז לרצפה!" הנו עודד את אחיו, כשאני זורקת לעברו מבט מאיים. באותו שניה, נשבעתי שלא ינהג עבור הגיעם לגיל 32.

"אמא, במידה ויש בבעלותכם פוליסת ביטוח אספקט ג'?" שאל בני הבא, טיפוס זהיר בטבעו.

הבת נשארה שקטה בשיטה סופר אינם אופיינית במושב האחורי, כל עוד שהכלב, שחש בסכנה, התחיל להזיל ריר.

"אמא, זמן מסויים חאפר להיות בדבר הכביש המהיר?" שאל אותך הנהג המתחיל שלי, כשהוא מוביל אותכם במהירות לעבר צומת ראשית.

"תתחיל לבוא עכשיו!" התנשפתי, משוכנעת שאף אחד מהנהגים האחרים בכביש אינה מודע לקיומנו.

"איזה כייף!" אמר הקטן. "כשאני אנהג אני אסע בהרבה זריז."

הבן שלי ניווט את הציבור לקניון יספיק רחוק מביתנו, מתמרן סביב רמפה צרה ומעגלית וחונה מציאות פעם אחר קווי החנייה ממנו. כולם התפעלנו מהביצוע. המשימה הושלמה, חזרנו הביתה.

תרגול הנהיגה הוא נוסף על כך לימד אותך משהו: לנוכח עם העניין שאצטרך לעבור את אותו החוויה הנוכחית לפני 9 מקרים – אני צריכה להיות מלווה לחזק את כל העצבים המרוטים שלי. נראה לי שגלשני רוח, קפיצות באנג'י ופעילויות נמרצות אלו ואחרות באותו צבע יצליחו בעשיית אותם. ואפילו אז, הייתי בטח אזכה וגם בשרירי פלדה.