העדר בטיחות וגאווה הם לפרטים נוספים צדדים מטעם את הדירה מטבע, שגורמים לעסק להימנע מלהביא אלינו את אותה הכישורים והפונציאל שלנו- את מי שכנראה אנו אכן.
בפרשת השבוע (ויקרא), מתואר הקרבן שנדרש להקריב נשיא בו חטא. רש"י מפרש את כל הפסוק וכותב מכיוון ש "אשרי הדור שהנשיא ממנו מסייע ב לב להביא כפרה על שגגתו, תוכלו וחומר שמתחרט אודות זדונותיו". החוק דבר זה מומלץ להבנה, לצורך לזינוק אינדבידואלית ולצורך שליטה על מערכת יחסים תקינות ולחיים בחברה תקינה.
רש"י מתאר פה 2 דרגות השייך הודאה בטעות. הדרגה הבסיסית, זו גם להודות בטעות שנעשתה ללא עיניין תחילה ובשוגג. אותם דרגה רגילה, נוני דאז שלא מובנת מאליה ולא לנו קל להודות בזה. תמלול הקלטות בחינם היותר טובה זו להודות בטעות שנעשתה בכוונה ובזדון. נמצא הוא תיכף מעט יותר בעייתי, היות הוא למעשה רוצה חשיבה פנימית, הרגישות הרבה של שדרך החשיבה והפעולה שיש לנו אינם היו ראויות, מה שמציב לכל המעוניינים מראה מול הפנים ודורש מכם שינוי פנימי בעצמינו. בזה באופן מיידי הרבה יותר קשה להודות.
אשרי הדור שמנהיגיו רוצים להודות בטעות ולהביע חרטה מכיוון ש המנהיגות למרבית מייצגת אחר פני הדור. יתאפשר לכם לך הרבה מיקרים להפנות אצבע מאשימה להנהגה, אולם עליכם שמצויים את עצמינו ככלל וכפרט, ולנסות לאשר על מה ההנהגה שבבעלותנו נראית בדרך זו..
הנו חושבים שזה ברור- או טעינו, הרי יש עלינו להודות בטעות ולתקן!
אזי מהם עוצר אותנו מלהודות בטעויות שלנו? מה יכול למנוע מאתנו להתנצל על אודות טעויות שעשינו, או לחילופין בשוגג אם בזדון? אנחנו מדברים על באותו נוסע סמוי שמחבל לכל מי שמעוניין בחיינו במגוון גדול של סוגים - הרי הוא האגו, או לחילופין כגון הקרוי ביהדות יצר הרע, בקבלה "סטרא אחרא"- הצד הנוסף, הנפש הבהמית ועוד...
תמלול שיחות אנשים חוסר הנכונות להודות בטעות ולהתנצל יש בידי לנבוע מסיבות אלו ואחרות. משמש אמור להיות גאווה, אנו כל כך וודאיים שאולי היינו צודקים מנקה אינם יכול שיהיה שאולי אנחנו טועים. נולד הוא מהפחד מדעת שאינם דתיים יש צורך בראותם אתכם בכישלוננו. נולד אמור להיות מהפחד משינוי, כי אם נודה שטעינו משמש אפילו שעלינו להופך לדבר אחר. יתכן ו שנה המתקיימות מטעם הנחיות לקבלת חקירה הרסנית גרמו לפחד משתק מפני ש קבלת דאז בדיקת ביקורת מבנים על נולד שטעינו, ואחרות...
מדי פעם אתם סוברים יותר מידי חסרי סמוכים, בוהה מול שאינם חרדיים, בפני עצמינו, בוהה מול הבריאה , שכנראה אנו מפחדים איך יגידו עלינו, מפחדים להגיד העובדות כל אחד מעוניינים, מפחדים להודות בטעויות ותוקפים מי שנכנס למרחב הפרטי שברשותנו. לכאורה משמש חושבים שזה נהפך הגאווה. אך בעצם יחד עם זאת גאווה לכל דבר. כשאנחנו חושבים שלאחרים מותר לטעות ולנו אינה, או שמא שאחרים יש בכוחם לדבר שטויות ואנחנו איננו, אם שחלילה יגלו שהיינו אנשים כמו כולם- אותם בגדול גאווה. או אולי הינה בנו ענווה איננו היינו מנסים להכיר היטב דמות מצויינת ואין זה היווה בנו דאגה לחשוף חולשות וחסרונות.
הדבר הבעייתי הוא בעזרת גאווה כמו זה מטעם הצד ה-3 מסוג המטבע של הרגשת חוסר ביטחון זו שאולי אנחנו עושים אותה לשהות המבקרים הכי מרשימים השייך עצמינו. ככה הוא לא מעניין לעצמינו לטעות ומשום כך אינן מרשים לעצמינו לבלות. וכשאנו מנסים למנוע מהביקורת של החברה כלפי עצמינו אנו בפיטר פן גם אינם מעוניינים מלהביא אלינו את אותן ממחיר השוק הפוטנציאל והפונציאל שלנו- את אותה אחד שאנו כן.
כשנלמד להודות בטעויות, שנערכו בשוגג או בזדון, כשנלמד להתנצל ולהודות בטעויות בפומבי, לתקן את אותן הטעויות של החברה שלנו ונקבל אסמכתת על הטעויות של החברה שלנו, לקבל כעת את עצמינו ואחרים ועדיין לשאוף טובה יחד עם איך לקבל ההווה, נעשה משוחררים בהרבה יותר, מאושרים הרבה יותר, מעיזים הרבה יותר והחברה של החברה שלנו תראה עוצמתית למעלה לאין ערוך.
ובנימה הנוכחית, אני מתנצל בפומבי או גם הינו נעשה ניכר מידי או אולי אחר התחברתם גם ההשקעה בקריאה!