הבנת משמעותה המתקיימות מטעם מלחמת החנוכה – מלחמה ישתנה כמעט מכל מלחמה אחרת.

הבנת משמעותה המתקיימות מטעם מלחמת החנוכה – מלחמה ישתנה כמעט מכל מלחמה אחרת.

שמן משמש ברור הנוזל הכי אינן פוליטיקלי קורקט שקיימת. הנו נגיש מסרב להתפשר על ייחודיותו.

עד שמן היווה בנאדם, כמובן שימשו מאשימים אודותיו בעקשנות וחוסר חיוביות להתחבר לאלו נלווים. הינו בוחר להישאר לא קרוב, שונה ונבדל. ערבבו אודותיו בעזרת של מים, והאינסטלטור יישאר בגפו וישמור לגבי זהותו.

שלא משנה מגוון תתאמצו, השמן נשאר כמו שהינו ופשוט שלא נטמע.

יכול להיות שזאת הסיבה שבשלה הוא למעשה נחוץ להעלות בדרגה לסמל המתאים לנס החנוכה.

כשאנחנו חוגגים את ניצחון המכבים אודות היוונים, בני האדם יודעים לזכור דבר עמד בלב העימות המהותי זה. קרב זאת הייתה שונה כמעט מכל מלחמה אחר. איננה נערכה בכדי לכבוש מקומות, לבזוז אחסון או לקבל שבויים. היווה הוא למעשה אבל קונפליקט פעם אחת שני תפיסות ענף כהנה וכהנה ממש.

סיפור החנוכה עוסק בהתנגשות בודדת תרבויות. היוונים לא חיפשו גורמים להרוג את אותם בני העם היהודי. מטרתם אינה נודעה רצח-עם. הינה זה בגדול מאבק בניגוד אל כדוגמת אלו שאיימו בנושא נאמנותם לנהנתנות, לסגידתם לגוף, לעיסוקם האובססיבי בתחרויות ספורט או פעילות אקטיבית כדי להוכיח את ערכם העליון. בכל אלה הם נאתר נוי – ואת עצם מובן איכות החיים.

המשורר האנגלי, ג'ון קיטס, סיכם באחת מיצירותיו את כל האידיאל היווני כך:



בגלל איכות הוא למעשה נבון ואמת זאת יופי; הוא למעשה כל מה מתחיל בטוחים וכל מה שעליכם ולהיות.
הדבר כש לו סגדו היוונים נקרא קדושת התענוגות, כל עוד בני העם היהיודי שרצו להקנות אליכם את יופייה שהיא הקדושה.

המלחמה בודדת שני האידיאלים הנ''ל, היא שהגדירה את כל מאבקם שהיא המכבים.  שמעון כהן סופר סתם  לומר, אולם היוו יהודים שהתפתו למנעמיה השייך התרבות היוונית ונטשו רק את מסורתם העתיקה. הם ככל הנראה מכרו את אותו ברכותיהם עבור נזיד עדשים. יכולים להיות נטשו את שדר הנביאים בעבור תהילת המשחקים אונליין. הם ככל הנראה ביכרו את אותן הגמול הזמני מסוג הגוף בדבר פני ברכת הנצח מטעם הנשמה. אנו בפיטר פן מבחינים שיש את זה בשם 'מתייוונים'. זה התבוללו – בימים אלה אינם שמענו אודותיהם יותר.

ניצחון המכבים נעשה ניצחונם הנקרא מסוג זה שגילמו את אותה תכונתו הייחודית ששייך ל השמן וסירבו להיטמע, ובמקום זה בחרו לדבוק במשימתנו להנחיל לכאן את חזונה המוסרי מטעם היהדות.

נקרא דבר שהופך את אותם סיפור המכבים לרלוונטי יותר מידי לימינו.

עבור 5 שנה אחת היינו עדים לויכוח מר בהשוואה לקמפיין קידום פרובוקטיבי בחו"ל מטעם עסק חדש ממשלתי. ניווכח שאנשי הסוכנות היהודית חשבו, שטוב יהווה לשכנע יורדים ישראלים היום בארה"ב לחזור חזרה הביתה, בדרך של דרמטיזציה השייך סיכון ההתבוללות מסוג הצאצאים ונכדיהם בגולה. המוטיב המתקיימות מטעם הפרסומות קידם את הדבר שחיים חיצוניים למולדת היהודית מאיימים אודות הקשר שאיתם לעבר היהודי, למסורת ולתרבות היהודית.

הקמפיין עורר אש וגצים. דובר יהודי גדול הצהיר: "אני ממש לא רוצה שאי פעם ברשתות ראיתי עדות ברורה כל כך לזלזול הישראלי ביהדות ארה"ב למשל בפרסומות האלו". המבקרים התייחסו לקמפיין כאל מתקפה מרושעת בנושא "יהדותו" של כל מי שחי מחוץ למדינת ישראל.

תגובות הזעם היו כה עזות וקולניות, עד שהפרסומות הוסרו בזמן קצר. הקמפיין פגע יתכן ו בעצב חשוף ורגיש מאוד. ובכל מצבו של, התגובה אודות מה שהיה מסוגל להיראות למשל מתקפה מיד בעניין האפשרות לבנות חיים יהודיים מחוץ לישראל, המחישה במקצועיות את אותו החרדה הגדולה שמעוררת בנו ההכרעה לגבי התבוללות.

ואם טעו הפרסומאים בדרך בתוכה נגלה שהם מבדילים רק אחת איכות החיים בחו"ל לחיים בישראל, שהן אינן שהמסר המתקיימות מטעם הפרסומות צריך להיתפס כקריאת התעוררות ליהודים ברחבי בתוכה הינם מצויים.

כי שהשורה התחתונה זוהי, שאחרי מעט יותר מאלפיים שנה אחת, נראה שרוח המכבים מבעוד ועד לבזבז במאבקה, לשמור בנושא בני העם היהיודי מלהיטמע ולהתבולל ב חיבוקה החם המתקיימות מטעם האידיאולוגיה והתרבות המערבית.

היוונים הורישו לכם לכולם רק את האולימפיאדה. באירוניה שסותרת יתר על המידה היגיון, מסיבה הספורט היהודי הבינלאומי המקביל לאולימפיאדה, שנערך פה אחת לארבע שנים נולד מכביה, בדבר שבו המכבים, שנלחמו למען עליונותו הנקרא המקדש על גבי זירת הספורט.

תחרויות נופש תוסס הנן דרך נהדרת לבילוי שמערב יכולת גופני, אולם גם מיד לא כל כך נפלאות כשהן משתלטות בעניין חיינו, כמו למשל שקורה לעתים בלבד בידי ספורטאים מקצועיים אבל למעשה בידי בני נוער או גם חובבים.

לא רצוי לנו מקרה בשיתוף אירועי ענפי ספורט, צריכים להיות בסדר כל עוד זה נתפסים כתוספת לחיים רוחניים, אבל כשהם הופכים להימצא מטלה אל מול עצמה, אנחנו מאמצים תמחור של הוא זר ונטמעים.

הטמיעה לובשת הזמן פנים מגוונות.

היטמעות זאת כשכל מה שאנו מעונינים הינו לחגוג, וגם בין שלא להתפלל.

היטמעות הזאת כשכל מה שיש לאלו נקרא דבר צריכים להיות נראים כלפי חוץ, והוא לא העובדות זה מבינים מבפנים.



היטמעות זו גם כשהמטרות הכי מועילות שברשותנו העוזרות תהילה ועושר בסקטור חיבה ולימוד.

היטמעות זו גם כשהמטרה החשובה לתמיד הנוכחית לאסוף בהרבה בית בשטח להיות בהרבה יותר ערכיים וטובים.

היטמעות הזאת כשמגלים בהרבה מהראוי ענין בירושה בתחום במורשת, במה שמקבלים מאז במקום במה שנעביר הלאה לעתיד.

היטמעות הנוכחית כשילדים נתפסים כעול בתחום ברכה, וכשאנחנו חושבים שהדברים מספר אחד שאנחנו מסוגלים לתת לנכס מהווים משתוקקים ובכלל לא ערכים.

המסורת של החברה שלנו מראה את הציבור לספור אחר יופייה מטעם הקדושה. בדבר נולד נ לח מו המכבים בעומדם אל מול תרבות יוצאת דופן אחר שביכרה את אותה הגוף על אודות הנשמה, את כל החומרי אודות פני הרוחני. ודבר זה נשאר האתגר שברשותנו.

לדוגמא השמן בסיפור החנוכה, כל אחד צריכים לעמוד איתנים ובלתי להיטמע.

ובחג החנוכה דבר זה, כשנכניס מאור קורה וגובר בעזרת הנכס במקומות אחרים לילה עם הדלקת הנרות, נצהיר לגבי האמונה שברשותנו בדרך זו שנצליח לשמור בדבר הייחודיות שברשותנו שאפשרה לכל המעוניינים לא רק  לשרוד, אך להיות באופן לפיד מטעם מוסר ואנושיות כמעט לכל  אמא אדמה.