הגלל אבינו מעדיף אחר מערת המכפלה הקטנה והצפופה בחברון, על גבי פני פירמידות מפוארות בדבר גדות הנילוס.
המשך שמעון כהן סופר סתם מטעם יעקב: במעמד המיוחד שפרשת השבוע מתארת, יעקב רק מברך את כל הנכדים מהצלם, אפרים ומנשה. נולד דורש דרישה חד משמעית מבנו, יוסף: "אל נא תקברני במצרים!". שבע עשרה שנה חי יעקב במצרים, ואפשרי לנחש שהיה בלוח מספיק קל. לא לפני הרעב במדינתנו, משפחת יעקב זכתה למעמד סוציאלי מצויינת ולתנאי מגורים ומזון משובחים. ובכל זאת, הצוואה שהיא יעקב ברורה: אינם להבין לחלום ששייך ל אביו יצחק ושל סבו אברהם – להיעלם מתוך הבריאה . ממש לא לשקוע ברשתות רווחה במצרים, ואפילו לא למות ביקום. הפרשנים מסבירים שיעקב פחד שהמצרים יערכו לטכנאי אירוע הלוויה מלכותי, ויקברו את הדירה בקברים המפוארים שהם עושים, וחשש כמו כן שהקבר מתוכם יהפוך למקדש. הוא למעשה מעדיף רק את מערת המכפלה הקטנה והצפופה בחברון, לגבי פני פירמידות מפוארות על אודות גדות הנילוס. "אל נא תקברני במצרים", הנו אומר, על מנת שמהשפחה כולה איננו תהססו, איננו רק את עברה וממש לא את אותם עתידה. יוסף בנו עונה לשיער כך: "ויאמר, אנוכי אעשה כדברך". יש עלינו פרשנים שאומרים שיוסף בלבד מציית לבקשת האב, אבל מבטיח: נוסף על כך הייתי, כשיגיע יומי לעזוב את אותו אמא אדמה זה בוודאי, אבקש איננו להיקבר בפתח – אלא בישראל.
