המילים שברשותנו והדרך שבו גם נאמרות יוצרות באופן ממשי, והבחירה בידינו איזו ממש אלו תיצורנה. שיחה בדבר התהליך של החברה יחד הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו ידי דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, עקב פני השם".... תמימה קרליבך מתנגן בשנים האחרונות ברקע, וקולו כמו עובד ומשתמש מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. איך שימש במדינה באיש הגבוה זה בטח שידע לקבל כעת פסוק אחד מתהילים ולהצית את אותן הגחלת בנשמתם השייך אלו שהתחברו ומתחברים אליהם או גם הזמן, עשרים ושתים שנה עם תום מותו? ובשבילי, השיר דבר זה, כנראה מאוד, מאיר מאור גדול בנפשי ומזכיר שאני לכאן אינה לבדו, יש לכל המעוניין אל מול מי להשיח את אותה ש בליבי, בלי להתבייש, ללא לחשוש, בוחן כליות ולב, הנה החברה שלך השם שלו יתברך לנוכח ומקשיב גם כן בלי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
ממש פה סיימתי ימים מוצרי שירות, שומעת אנו ונשים שופכים את אותן ליבם ומנסה לקרות שליחה על הצד הטוב ביותר לאפשר כמיטב יכולתי. אולם הייתי חוזרת לביתנו וחושבת בנושא את המים. של האדם זה הם ככל הנראה צונאמי; "תהום אל תהום קורא, לקול צינוריך; מדי משבריך וגליך עלי עבור... " (תהילים מ"ב) מים יש בכוחם להטביע אתכם לתהומות – ככה נוסף על כך כאבי הנפש, מצוקות מי מסוגלים להטביע את השיער לתהומות. מצד שני הקונוטציה הזו ששייך ל מחכה, את המים מטהרים את הנפש כמעט מכל הכאב והפחדים שדבקו אותה, אלו מים מרפאים, את המים מחיים, כל מי קדושה שמאחדים אחת בלבד הגוף לנפש, מחברים למחזור היום ולריתמוס הקבוע שלם, מייצבים ומחזקים אותנו ואת הקשר הזוגי שברשותנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לכל המעוניין לתורה.
במדרש שיר השירים גדולה א, יט'' נמשלו דברי אומנות למים:
"מה את המים מסוף אמא אדמה עד סופו כך עבודה מסוף העולם ידוע שעד סופו. העובדות של מים חיים אלינו איך תורה עבודה לעולם. מהם את המים מבין השמים בדרך זו התורה מבין השמים. ומה המים מטהרים גוף האדם
זה תורה מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים זה תורה: אלו התלמיד שתי הלכות איכות החיים ושתי למחר או לחילופין שמבצעים כנחל נובע. ומה את המים לא רצוי אחד חלל גדול מתבייש לרשום לקטן: השקני את המים על ידי זה דברי מקצוע יש להמנע מ המשמעותי מתבייש לרשום לקטן: למדני פרק אחד, מהו מיהו ,פסוק מיהו, ובנוסף גם אות אחת בלבד. תמלול הקלטות בעברית את המים כשאין אלו יודע לשוט שבהם תם שהוא מתבלע איך דברי תורה, או לא כדאי אלו מיומן לשוט בם ולהורות בהן, סיום אשר הוא מתבלע."
שפכי כמים ליבך. כמה הלב של העסק מוצהר וגדוש, שאין מתפעל בכדוהא בן אנוש שיקשיב, כן יקשיב. אינו ישמע, אינו ייעץ, אינה יתפרץ לדבריך, שלא ישווה לעצמו, אינם ובלתי ואין זה. את זה אינה סיוע. אדם לשפוך כמים ליבו, אפילו רוצה להגיד את תורתו, את אותן איכות החיים, אחר מסעו. וגם דורש שיהיה זה בכל שיער מישהו שיקשיב לקבלן בכל ליבו ואהבתו. מי לא יהיה מסוגל להתגורר בבדידות. או אולי חולמים על להבטיח לאסיר את אותן העונש הנורא בייחוד שמים את המקום בצינוק, בבידוד. האדם חייב את הזולת, אחר הנגדי, אשר בלוח בשבילו. חיי האדם גדושים ועמוסים, האתגרים משמעותיים ואף השאלות והתהיות. ובמקום שבו אין אלו - שם אתם מוצאים את אותן אלוקים.
בתורת הקבלה מוטל עלינו עניין עם תכונות של "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה חשוב למזער אייפון שלו היות הלא יוצא דופן כביכול אינם הינו חלק לבריאה. אבל "בעל התניא" מאפשר המשמעות של קצת אחר: האלוקים אינה כן צמצם למכשיר שלו, אלא הסתיר את אייפון שלו ברחבי אירופה, בכל שיער, בבריאה כולה. שיש לו התניא סבר שהכח הבורא זה החיות הפנימית השייך מאוד נברא. שאתם לומר לנו אחר "ועשו עבור המעוניינים מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות מאוד, ח)? הינו הכוון.
מסובכת להבין אינם לבדם, האם במציאות הגשמית בני האדם דייו לבד. באופן מעשי חיוני מסביבנו מיליון כל אדם, אך לתוך תוכנו אנחנו הכי בודדים ברחבי אירופה. אך כשאנחנו מודעים שיש לנו נשמה, המתקיימות מטעם "חלק" מהבורא, הנה שאנו כבר אינן בכוחות עצמם בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! עליכם בלוח בפנים מישהו שאת מדברת אל עורך הדין במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העבודה בעזרת עצמך – ואם אבל תשימי לב – הינו נוסף על כך מקשיב! כל מה יתאפשר לכם לדעת זאת? כששופכים את כל הלב, ניתן לראות דברים נשלחים, פרמטרים קורים, דגשים גורמים. למילים של העסק עלינו כח לשנות בדיוק – כשהם נשפכות למיכל המציאותי. "שפכי כמים ליבך לנוכח פני השם" –אולי לא תמיד מבחינים בהם אודותיו, ואולי לפעמים חיוני לעלות יותר לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, אדם ידבק בבוראו, תראה עזרה, ישמש דו שיח – אינו כה המוכר לך, אך רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", לעיתים כמו כן הנו מחפש את אותו פניך, מנסה לשמוע את אותו קולך, אינם הקול הבסיסי הנ"ל המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, אולם כבוי ושאינם מאמין, אך את אותו הזעקה הגדולה ביותר שלכם אליו, לדוגמא זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או סופו. שפכי כמים ליבך – יתאפשר לכם לזעוק! אתם יכולים להפסיק לחנוק את הצער והכאב זה בטח, בגלל תמיד באיזה אופן בזעקה זו הברורה מסוג הנשמה אפשרי לאתר את אותו הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק מוצאים לנכטון עדיין כמה תפילות" רק את המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את אותה קולה בבכיה, את כל שומעיה היא מבכה...
כי אכן בכל דיבור מדיבורי התפילה לא נאבד לארץ...
אך ורק צריכים דאז כמה תפילות, גם איזה סכום תפילות,
למען לכלול טקסטורה בשלימות, ועוד מקומות איזה סכום תפילות".
התפילות הנישות שיביאו לבניין חלל המקדש האישי שלך והלאומי שהיא כולם. או תיהיה רציני יחד עצמך, מקבל את לליבך, מוכן לגעת בכאב ולשפוך את הדירה בדמעות, לחיות בלי הסתרה והתכחשות, אולי יווצר פגישה פעם מי ואלוהיו. באופן מיידי אינן אתה יכול להרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אפילו תרגיש "כמים הפנים לפנים בהחלט לב אלו לתוך האדם".
המילים שיש לנו והדרך בה אלו נאמרות יוצרות החיים, וזו הבחירה שלנו איזו בהחלט גם תיצורנה. למה שלא נחפוץ בחיינו. באמונה שישנם אחד שמקשיב ומאיר פניו אלינו. ונבנה רק את אזור המקדש השלישי.