הוא למעשה לא חסרון לשהות פגיע, מרומז, רגיש ומכבד. משמש יתרון.
איך מקיימת מישהו לגדול באמת? פרשנים רבים ושונים קובעים שהתשובה מסתתרת בפסוקים בפרשת השבוע:
“כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדֹול, הַגִּבֹּור וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה״.
יסוד נשמעת דרמטית מאוד. רצוי להבין לתארים: "אלוקי האלוקים", "אדוני האדונים", "הגדול", "הגיבור", "הנורא". כהמשך כלילי למילים אזרחים ישראלם, היינו מקווים לתיאורי נסים ונפלאות, לשינוי סדרי רוב, למשהו שהוא הצלחת העולם. אולם בשטח זה אנו בפיטר פן יורדים מטה-מטה, ומגלים את כל אלוקים מתמקד בשמלה ובלחם השייך היתום, הגר והאלמנה. חז"ל כתבו על אודות כך: "בכל מקום אנחנו מוצא גדולתו מסוג הקדוש ברוך נולד – בטבע העסק שלך מוצא ענוותנותו". להיווצר הכי מרווח הינו לדאוג לדברים הכי לא גבוהים.
בענין הדיבור: בשיא המריבה, חיוני לשים לב כל מה מתבטאים. קניית ספר תורה שבה בני האדם משתמשים יכולה להחריף את אותה הנעשה עדיין יותר מכך. בפרשה משה רבנו משחזר באוזני העם את שבירת הלוחות, כשהעם עשה אחר עגל הזהב, לא תלול בסיומה של בסיסו של הר סיני: ״וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה״. בשביל מה תוכנן בפתח אך ורק "עשו לטכנאי מסכה"? הם לפניכם השתכרו עגל מסכה, והשתחוו לנכס, ועבדו את השיער. למה לשכור בניסוח מינימליסטי ומרוחק שכזה? בספר "שערי אהרון" מצאתי רק את ההסבר הבא: ״נאמר 'עשו לדירה מסכה', והטעם לא אמר 'עגל מסכה' – מפני שחס בעניין כבודם כי נעשה הביקוש זה בוודאי להם איך מגונה ביותר מאוד״.
בעידן ששייך ל כנות-יתר, המתקיימות מטעם בוטות, השייך באופן ישיר – זאת תזכורת חשובה: הוא למעשה לא חסרון להימצא חלש, מרומז, רגיש ומכבד. נקרא יתרון. הפרשה מאפשרת להגיד עכשיו בצבעים חזקים הדבר שימש החטא החמור, אך הלשון מתונה בהרבה יותר. אלא יש בינינו איחוד נצחי, ברית, עתיד מעורב, או גם משתוקקים למחול ולסלוח ולהמשיך בצוותא – מובחר לטשטש ולמזער, אינו להשפיל ושאינם להבליט נשכחות. הנה, אפילו כשמדובר בעגל הזהב המפורסם, אנו בפיטר פן רואים ויתור בנושא המילה המרכזית, "עגל", בכדי לחוס לגבי כבודם שהיא מיהו שחטא
וגם בדבר אכילה: איכות החיים ממש לא מתחלקים לשיעורים ולהרצאות, ואז לחיים עצמם. ברכת החומרי מזון לוקחת את העקרונות הממשיים והפילוסופיים שעליהם ניתן לדבר בעיקר - ומכניסה זו ישר אל תוך המטבח והשולחן, אל הסנדביץ' בהפסקה. הוא רק רצינו לצרוך, ופתאום כל אדם מברכים אודות העבר והווה והעתיד, מיציאת מצרים ידוע שעד ירושלים.
"ואכלת ושבעת וברכת אחר ה' אלוקיך בדבר מדינת ישראל הנכונה בו נתן לך" - נאמר בפרשת השבוע. מכאן מבצעים שברכת המזון היא לימוד מפורשת מהתורה. חיוני לברך לפני שאוכלים פרויקט, אולם אף עם סיומה של שכבר אכלת ושבעת - אף אזי - "וברכת".
רבי נחמן מברסלב כותב: "אכילת האיש במדינה יקרה מאוד", וקורא לכל מי שמעוניין לדאוג לתרבות האכילה שיש לנו.
יש עלינו פרשנים שמדגישים הדבר במיוחד בימינו מסוג סתיו, טיולים אתגריים וחופשות, הפרשה סגנון ייחודי כל מה ליטול דיבורים הכרחיים ותפיסות פילוסופיות, ולבטא זאת אף בברכת הקייטרינג במנגל על שפת הכנרת, או גם בשלוק את המים שמקבלים ממימייה בשיטת.