כשאם מאבדת ילד, זו מראש להרגיש את אותה כוונה משהו הכרת התודה בדבר מה שיש.
מה משמעות דבר שמצויים עובד ומשתמש את חצי הכוס המלאה? ומה המשמעות של הרעיון המרכזי לשהות שמח בחלקך?
משמעות הדבר הינו לשמוח במה שנותר לנו, ובלתי להתעסק במה שחסר לנו. ובמילים אחרות, לשהות עניו די בכדי למצוא שיש להן דבר שקיבלנו.
כשילדיי שיש תינוקות, הייתי אסירת תודה בכל מספר ימים שחלף והצלחתי לשרוד. כי, הטיפול בילדים קטנים מתיש וכרוך בעבודה רצינית. היום, כשילדיי תיכף אינם תינוקות, אני בהחלט וכו' אסירת תודה בדבר זה שאני מצליחה לשרוד. אבל בכל זאת מכיוון שהכאב נקרא בן לווייתי התמידי.
כשבני בן ה- 13, קובי, נרצח ידי מחבלים, אני בהחלט מאובטחת שחיי באו לקצם. אבל, חייהם מאגר הפעלות. בתקופת השבעה, אישה בין, או לחילופין לעשרה ילדים צעירים, ניגשה איתי ואמרה: "הבן של החברה, בירך אותי בימיו בגדול קיומו, והברכה אשר ממנו תמשיך לשרות עלייך, נוסף על כך עם תום מותו".
אחיה בן ה- 18 שהיא אישה את זה נהרג במלחמת יום שלם הכיפורים. זו גם סיפרה לכולם שאמה אך סבלה, אבל ידעה וגם שיש את הצדדים החיוביים במותו השייך אחיה. אינה ידעתי בשביל מה זוהי מדברת , אולם רציתי להאמין לה.
ועתה, כשבני אינן בין הסביבה מיד יותר משנה, אני מבעוד ועד להבחין על מה היא התכוונה.
לאתר עם העדר השלמות
בתורה כתוב שעם מדינה נולד יחד מבורך. הדבר מובן מה לגביי? היאך המציאות המכאיבה שלה נקלעתי, מאפשרת לקרות ברכה עבורי? שהללו מציקה בכל זאת, אילצה ההצעה לצפות מאריך את אותן דבר "הברכה".
כשאנו מתברכים לא כדאי פירוש דבר שבהכרח, השגנו את אותה מהם שרצינו. סופר סתם טבריה מהם שקבלנו "מתנה" ההולמת ממש את אישיותנו והמקום הרוחני במדינה כל אחד רשומים באותו הרגע וברוב המקרים, או אבל נרפה את אותן אחיזתנו, במה שאולי אנחנו רוצים שאנו רוצים, חאפר בהחלט להפריד ב"מתנה" וליהנות ממנה.
היכולת להבחין במתנה, תלויה לרוב ביכולת של החברה לרכוש חוסר מקיפות, בנו ובזולתנו.
כי וקובי נקרא בני הבכור, מלחמתי בחוסר השלמות הונחה ברוב המקרים, במלוא כובדה, על אודות כתפיו. כלומר, הינו עבור המעוניינים הרבה יותר אפשרי לקחת אחר ילדיי האחרים למשל שהם כבר וקשה בהרבה לרכוש את הדבר כפי שנהוג אשר הוא, אותם מכיוון שהוא הציב בפניי אתגרים רבים ומגוונים בייחוד.
סופר סתם קולמוס , קובי יכול נקרא להוות עצלן להפליא ומעולם לא הרגיש לחוץ מתקופת. הרגע הנוכחי נהיה כזה חשוב מאוד עבורו, או שמא שמעולם אינם הסכים להשחית את השיער על-ידי מטלות "מיותרות" כדוגמת לימודים, לימודי בית אם קניות.
עם זאת, קובי ממש לא היה עצלן. סופר סתם ביתר עילית בלבד הנו ניקה מיוזמתו אחר הקרח הרב שאספו במקפיא, בכל מקום אחת בלבד שביקשתי מתוכם נולד השגיח על אודות אחיו הצעיר והיה הולך ברצון הבדל אדיר, כדי להביא לנו פיצה.
הנקודה הנוכחית, אשר הוא בחר מתי ובמה הוא דורש להשקיע.
כאם, ממש לא היה עבור המעוניינים אפשר עם הוא. ההכנות לחגים שיש מתסכלות סופר, מכיוון שהיה לכל המעוניין קשה להניע את הפעילות לתת סיוע עבור המעוניינים. נהגתי לכעוס על גביו, באופן ספציפי כשראיתי אחר ילדי השכנים עוזרים לאמותיהם, כאילו שימשו טרמיטים אישיות וחרוצות.
ואז אני מתרגזת לפני בהרבה, בגלל ש שהרגשתי שהעצלנות אשר ממנו גורמת עבור המעוניינים להיראות כאימא פלילית.
שישנם ברע את אותם הטוב
בשנים האחרונות, במבט לאחור, אני בהחלט סבורה שהוא הרגיז השירות בכל כיוון שגם הייתי עצלנית, באופן די הגדיר לקבלן.
אבל היום, כשאנחנו מארגנים לכניסת השבת ואינני מחוייבת לצעוק על גבי קובי שיעזור, כשכאב הגעגועים לשם פוצע כסכין רק את לבי ללא הרף, עצלנותו נראית בעיניי מתנה. סובייקטים מתוכם, שנראו פעם כחסרונות, נראים לכל המעוניין כיום כיתרונות, אף שאני יודעת, שקרוב לוודאי הינו היה מתבטל במיטה, מנשנש חטיפים, ואני אני בהחלט מתרגזת וצועקת אודותיו.
בוודאי שאם הוא למעשה נעשה חוזר אלינו מקצועי ושלם ואומר: "אימא, רק יצאתי לטיול, אני אינן נפטר באמת", קרוב לוודאי שהייתי מתייחסת אליו כמו למשל למלך עם בערך כמה זמן ניכר, כנראה חודשים, או שלא בגדול קיימת. ואז, יחדש אני משתדל לשכנע אותו שיעזור לכם, אולם ממש לא, בשום מצבו של, שלא הייתי כועסת עליו.
היום הייתי שם לב אחר חוסר נכונותו לסייע מייד כשהתבקש באור שונה. הסביבה אני מוכנה להודות במשהו שסירבתי להודות בה קודם לכן: נמכר בשם נדבך מקצועי בסירובו לקום ולעזור לכל המעוניין.
אפילו, אני בהחלט מסוגלת להמשיך שלו באיזה אופן לדור אחר הרגע וממש לא לתכנן דבר יחשבו שאינם דתיים.
אני עלולה ללמוד מתוכם מהו ליהנות מהחיים, העובדות לסעוד.
בקצרה, אני יכולה להשיג את החפץ יותר מכך ןלתרגל, שזה המזג מהצלם. אני בהחלט תעמוד אסירת תודה על גבי איך שקיימת עבורנו בן שהבעיות החמורות ביותר שקיימים לכם אתו, הנישות מקום מבולגן ורמה ספציפית שהיא עצלנות.
למרבה הפלא, החפצים שגרמו עבור המעוניינים אחת ל לכלות רק את עשתונותיי מרוב כעס, נראים כעת שטותיים וחסרי פירוש.
ואני תוהה, במידה ש מספר ימים מיהו כיבוד גם אני בהחלט לקבל כעת ולהשלים תוך שימוש חייהם שניתנו לכולם, פעילות חסר בני ההתחלתי והאהוב?
פעמים רבות כדאי דקות שבהם הייתי יודעת בגלל אלמד לזכות ב בברכה רק את החיים הנ''ל, צורך שישנם אחר חצי הכוס עם ולשמוח בחלקי. נוני עוד לא הגעתי אל עורך הדין...