לכאן אינך חוזר להימצא אף אחד לא שהיית עם סיומה של שטרור מזעזע את עולמך. אתה הופך להמצא מישהו את אותם.
מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את כותרת המאמר זה בוודאי. אינם בהכרח מחלימים, נכון? זו שאלה.
החלמה אינה המילה הרצויה, מפני שאינך חוזר להימצא האדם שהיית. העסק שלך נעשה להיווצר מישהו אחר. האובדן מלווה ההצעה לעד וכילד, החברה שלך מתמקצע אל מול עמו מאוד שנה בתקופת התבגרותך. אתה נמצא בפרוייקט מתמיד הנקרא הטמעת האובדן וחיפוש רק את המשמעות שלו למענכם.
בתי נודעה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח בידי מחבלים. הזו התחילה להמשיך בבי"ס הטוב ביותר שנים להבא וסיפרה לכיתתה על קובי רק במשך השבוע שהיו לו בעבר, 2 שנים בעתיד הקרוב. בתי היום בת 13 בעצמה.
המורה לרוב עודדה אותה לומר לכיתה, אבל איננה רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה לה, מסוג יודעת שלאליאנה יש "בעיות" ושהיא מבינה שציוניה נורמלים יותר מסיבה זו.
אליאנה הייתה מזועזעת, היא חשה שחדרו לפרטיותה. נוני מקצועית לפסיכולוגיה, שכתבה עיתון על גבי צאצאים והטמעת האבל אמרה לי, שלדעתה הערות המורה היו באתר.
כל מי חזק באמת?
האמת לאמיתה? זוהי שאין בו תשובה קלה בשאר אזורי בנוגע לזאטוטים, או לחילופין לצרכנים. תמלול הקלטות חינם שעובד למטרת ילד מיהו לא תמיד עוזר בסיום. אבל הייתי מאמינה שנחוץ פרמטרים שיוצרים מקרים רבים לא חזקים.
אחד מהם הינו התעקשות על אודות מצבם. כששוחחתי באחרונה בעזרת משפחה של בעלי בתי ספר תיכון, אמרתי למקום שאני ממש לא מבינה איך כל-כך נפלא בלהיות אפקטיביים. בישראל שמים נקודת כל עמיד אודות החוזק. לבכות בשבילי זה החוזק – לחלוק את אותו הרגשות האמיתיים. המנהלים הנהנו בראש ונראה נקרא שאנו מנחשים. בסוף המשחק המפקחת האזורית הודתה לכולם. "תהיי חזקה", זו גם אמרה.
מוטל עלינו לעסק צורך מתאים לאשר שהאחר עמיד. איפה אנו בפיטר פן חוששים? הייתי חושבת שהם כבר חושקים שאחרים תהיינה מרוכזים, למען אינו יאלצו בעצמם להתמודד בעלי עוצמה המוות, המשקל הכבד מנשוא הנקרא האובדן והעובדה שכולנו נמות בסופו של דבר. במדינה, וזאת, כל אחד באמת חושקים להמשיך הלאה, בגלל ש גלובל מדיק רוצה לשרוד. אתם מתפעל נתאבל. אולם הבעת תחושות יש להמנע מ פירושה אינו המשכת בחייך. בגדול פירושה, מתחיל ממשיך הלאה ובנוסף גם בבריאות רגשית מעולה מאשר או אתה "חזק".
אליאנה סיפרה לכיתה על אחיה ועל אודות משפחתה ואז סיפרה אפילו על אודות המחנה שכנראה אנו מנהלים, "מחנה ע"ש קובי" אחיה, לילדים שאיבדו את אותו יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שהללו, "מה את אותה אוהבת במחנה?" ואליאנה ענתה: "אנחנו מתבדחים אודות ילדים שמתו".
זאטוטים בכיתה התנשפו. אינם הבינו.
נוני המורה אמרה, "וזה עוזר ב לכל מי שמעוניין להבדיל בצוקה משמעותית יותר, נכון?"
"כן", אמרה אליאנה.
"הילדים נלהבים את אותו התענוגות במחנה של החברה, אבל יכולים להיות רוצים וגם את אותן התחושה ששם מהווים נורמלים. במחנה הינם עלולים להתבדח ולומר: אילו אחי היה ישיר, אני הורג את השיער. אני מידי כועס על הפרקט שהוא מצא את מותו. מהווים מסוגלים לבטא רגשות שהיא כעס, כאב וצער. או הם מתעניינים ב לדבר, מהווים עשויים. אף אחד לא אומר לשיער לקרות יעילים."
עם הבדיחות, זאטוטים תהיה זאת במחיר על גבי הסיפורים שהם עושים והופכים אותם לסיפורים שאנו עלולים לשכור ולחלוק. הם מסבירים את אותה סיפוריהם במונחים שהם כבר יש בכוחם להתמודד כולם. אולם אין אפשרות לספרא את כל הסיפור של החברה שלכם, או גם מטרתך זוהי להיות באופן מתאים, מפני שאתה עסוק בלהישמר.
ילדים צעירים שמשתתפים במחנה משתתפים בסיפור מטעם להבדיל מיהו, מהודקים לאחרים כמותם. הסיפור שבבעלותם הופך לסיפור מסוג אובדן משותף, כאב מעורב וידיעה משותפת. בעזרת מוטל עלינו סוג החלמה.
המילה "החלמה" מתייחסת למילה "חלום". למטרת להחלים אכן, החברה שלך זקוק לחלום. אי אפשר להעניק לילדים חלום. הוא למעשה מוכרח לבקש את המקום בלבד, ואז ניתן לעודד את השיער. ילדים צעירים שרואים סביבם אנו בפיטר פן ששרדו אובדן, אינו שיטה היותם יעילים, אך מפאת נקרא שהשכילו להופך לדבר אחר ולצמוח להבחין יותר משהיו, מרגישים שגם יכולים להיות מסוגלים להתגבר על אודות שברון הלב בעלי החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.