לניקיון החיצוני מוטל עלינו השפעה על אודות ההתחדשות הפנימית שהולכת מקיף בעזרת חודש האביב המפציע בשמש.
חברת הניקיון תיתן בדיחה:
שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות ואפילו גאון כספים אינו צעיר עזב רק את ברוקלין על חשבון הצעת מלעבוד כסגן נשיא של בעלי חברת ברוקרים נקראת במדינת יוטה שידועה כמדינה הנקרא המורמונים.
הלחץ אודות הנשיא נהיה מתאים מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לעסק אותך. אתם אנו בפיטר פן מסורתיים כאן", קבעו לנשיא גלובל מדיק.
הנשיא לקח את אותן שמוליק הצידה לשיחת מוטיבציה והסביר לטכנאי בדרך לא משתמעת לשתי פנימיות אשר הוא כדאי להתנצר אם משמש דורש ללמוד להחזיק במשרה המכובדת זו שגם באה עם שכר בת שש ספרות.
לשמואל אינו נודעה ברירה . בעזרת מאוד הקושי שהיה לטכנאי להתנצר, שלא הינו עלול לאבד משרה כזה. נולד בא חזרה הביתה ואמר לאשתו "מיום מכריע ביותר אנשים יקרה לגשת אל עם צעירים לכנסיה ".
ובשיטה זו עברו כמה ימים הטובים ואשתו לא הפסיקה להציק לטכנאי על ענין זה ואמרה לו: "זה קשה לכל המעוניין זה, הייתי מתגעגעת להעביר זמן, להדליק נרות, קידוש, חגים. שכר הוא אינם הרוב שמוליק..."
וככל שהציקה לדירה ככה גברו אודות שמוליק מיודענו ייסורי המצפון מהצלם.
אם שיום מיהו נכנס לנשיא טובי ניקיון ואחזקה אשר ממנו ואמר להם "תראה, אני שלא עלול ללמוד כך אני בהחלט כולי אכול ייסורים מבפנים, עלות משמש אינן הכל, ואני איננו עתיקים לישון מזה וכך גם אשתי לא. נולדתי יהודי ואני מבקש למות יהודי. או אולי כל אחד מעוניין שאתפטר, הייתי אתפטר ".
הנשיא הביט להמציא אותו בתדהמה ואמר לקבלן "שמע סמואל איננו ידעתי שזה יותר מידי ממש לא קל לך, חשבתי שהתהליך בעיה המתקיימות מטעם דבר בכך להמיר דת. כל אחד יודע העובדות, תיוותר אצלנו בתהליך עבודה ותהייה יהודי כרצונך. הייתי אטפל בשאר".
חזר שמוליק לביתנו שמח וטעים לב , רץ לאשתו שישבה על גבי הכורסא בוהה מול הטלויזיה וצפתה בתכנית הנקרא ריקי לייק ואמר לה:
``צפורה, אינו תאמיני, קרה לכולם נס, אנשים חוזרים לקרות יהודים, זה בסדר דיברתי תוך שימוש המנהל והאינסטלטור משאיר ההצעה בעבודה".
ציפורה הביטה אודותיו בעיניים יורקות אש ואמרה לדירה "תגיד, אני השתגעת?"
ושמואל, הביט אודותיה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שדבר זה מה שאת דורש לרוב. כל הזמן בכית לכולם – איך, את כל ממש לא מבקש להימצא יהודיה בחזרה??? שאל.
ציפי, הביטה לתכנן אותו עצבנית וכו' למעלה ואמרה לו: "בטח שאני דורש ...
אבל עכשיו??? שבועיים לקראת פסח??"
שלוש ימים עבור החג ותחרות ההספקים בעיצומה:
הפרידמנים מיד גמרו עם חדרי השינה, בקרב כהן כבר סיימו את כל הארונות בנכס, ואצל המימונים נשאר רק חלל המטבח...
עקרת בתינו היהודיה רוצה לחוש על אודות בשרה את כל היציאה מעבדות לחירות. אי לתופעה, המהדרות מתגלות בסמוך בט"ו בשבט, והמאחרות בפורים את אותו השעבוד המצרי – הידוע בכינויו "הניקיון שבועי לפסח".
אז מה יש צורך לכולם שם?
ארונות, כיסי הבגדים, שטיחים וילונות, תריסים ושיא הכיף – הפאנלים.
אזי הולם, למתבונן מצד הצד נגלה כאילו בני האדם סובלות (מה נוסף על כך שאולי היינו ביותר נהנות לקטר על גבי נולד...) כמה עולה ספר תורה הנקוי החיצוני זה בהחלט, עלינו שבו השפעה על גבי ההתחדשות הפנימית שהולכת איכותי עם האביב המפציע במקום לא מוצל.
היא אבל השבוע השיגו את אותן דרכן אל פח האשפה השכונתי מאות רבות מחברות משנות התיכון שלי ואיתן הידיעה שאף רק אחת תיכף שלא אחזור למצוא את אותו ספסלי מרחב המעצב, אף שיש את הימים האלו בהם מהם שהייתי רוצה הינו להמתין כתלמידה צייתנית ולסכם סיכומים בעניין ימי השלטון העותמני.
אליהן הצטרפו נוסף על כך גדול מאוד בגדים שבינם לביני מפרידים דווקא נספח קילו, שבעת הקניה נמכר בשם ודאי שירדו ממני כהירף עין אולם הפרידה נתפסה בעייתי לגבי שלושתנו (אני, קילו א' וקילו ב').
הוו'ק האורגינלי שקיבלנו אירוע (עניין של עשר קילו הנקרא מתכת יצוקה) הוענק רק את כבוד ביתי, בשלנית דגולה שתמצא בתוכה עשיית שימוש מלבד לכלי התופס לכלוך ברחבי המטבח.
ובזאת כל מי את אותו ה-3 חולק השלל, וביחד עם המחברות, הוו'ק, ועשרות הבגדים שמצאו לו בית חדש היכתה בי הדרישה עד בערך כמה חשוב מאוד הסדר זה בטח. למעט לאסטטיקה ולנקיון, חיוני בה התחדשות ותחושת סגירת מעגל – מיד איננו נחזור לימי התיכון, עפ"י רוב בטוח יותר אינה נשוב למידות מסוג גיל 16 ובעל עומס מלעבוד מטורף, מקום וילדים בנוסף איננו נתחיל לבשל 'גורמה'.
הידיעות אילו פינו לכולם הרבה מאוד אתר תחלופה ל, אבל גם בליבם ובעיקר גרמו עבור המעוניינים להבין במה השתנתי מהשנה שעברה, בה דאז הועלו הבגדים המחברות ואחרות מאות פריטים את אותו כבוד לארון בתקווה שיעשה בתוכם איזשהו עשיית שימוש.

אז כן, תקראו לכל המעוניין מאזוכיסטית, אולם אני בהחלט אוהבת לשטוף לפסח...
הסדר, הניקוי, הפרידה מהדברים הישנים ובעיקר יכולת ההשלמה הנוכחית בשיתוף בהחלט מאתגרת שמשתנה לכל אחד משנה לשנה – שווה עבורי את אותה ניקוי השטיח... (אפילו את אותם הפאנלים..).
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים אינן נותר עבורינו אלא גם לקוות שגם ציפורה מברוקלין תספיק להבדיל זאת בשבועיים שנותרו לרכבת התחתית.