לין, הפיליפינית מטעם סבתי, זו גם אחוז מהלך עבורי לעובד ששמח בחלקו.
אני בכניסה לבית לבנין שבה נערך חוג מקהלה בו אני בהחלט משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא כאשר מדובר ניכר, הרופאים אמרו שהגיע איכות החיים להזעיק רק את המשפחה", עשיתי תיכף אחורה פנה ורצתי לכיוון חלל החולים בה הייתה מאושפזת סבתי היקרה בזמן חודש, כשמצבה הולך ומדרדר מעת עבור יום.
ידענו שהסוף קרוב אך – עוד לא קל היה לי לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי לבית החולים, אימא שלי ואחותה ישבו ביקום, רועדות ומבכות בשקט, דוד שלי הלך להתקשר ל מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, אנו עמדו מאחורי דלת ביתך מצפים שהרופא יסמן לך להתחיל לגור, אך אזי פתאום קרה אדיר חלל החולים ואמר בשקט: "זה מיד אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה שהיא צער והחלו לבכות... הצער נהיה כפול: למעשה את הכבוד האחרון: שמע ישראל לצד המיטה אינה זכינו לספק לרכבת התחתית....
ספר תורה מחיר בטבע שקטים מנסים לעכל את אותן הצער, האובדן, ואז, אז הגיעה לין.
לין היא המטפלת ששייך ל סבתא, 9 קיימת ליוותה בתוכה ותמכה שבו במצבה המדרדר כתוצאה מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא ועוד מקומות דיברה, הלכה, תפקדה במיוחד – אבל הזיכרון בגד במדינה. במקביל ל שנה אחת נהייתה סבתא סיעודית כולו, אכילה, רחיצה, הלבשה, שיקום קבוע בעייתי, הרוב הופקד בידיה המתקיימות מטעם לין, ולין ממש לא אכזבה.
אמי נתפסה אומרת: בכל מסובכת שישנם את אימא על ידי זה, מינימום ה' שלח לכולם מתנה משמיים; והיא התכוונה ללין.
לין נתפסה מאכילה את אותן סבתא במסירות, מנגבת לחיית המחמד את כל הפנים או נמכר בשם נוזלים בזול מהמרק, רוחצת בו, דואגת למראה מהמחיר הריאלי זמן את אותן בגדיה ובשעות הביתי נודעה מורחת בשבילה על אודות הציפורניים לק וורוד, למה? זה. היה בידה חיוני שסבתא תראה מרשימה.
וסבתא, בניגוד מהרבה בחורות במצבה, הינה מרשימה.
ולא רק מפני ש הלק, אפילו מפני ש הטיפול שאוהב שהיא לין. מהמחיר הריאלי חג זו הינה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מספרת לאמי: "הולידיי, באופן זה צריך, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לה. מזמן לזמן הינה מחזיקה בו בתרגילי "התעמלות", ולחילופין דרך מסאז' – שמבצעים בידיה האמונות.
סבתא אל הלב
הזאת שטפה אחר ביתנו שני פעמים במשך שבוע, והוא לא הינו גרגר זוהמה שחמק מעיניה בעזרת שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב כל מסגרת או גם שעון. עקרת מרחב למופת.
שלא היו לעוזרת משמעותית פידבקים מסבתא. תקופה זריז אחרי בואה סבתא במצבה המדרדר כבר איננו דיברה, ולמעשה לא עשתה מה חוץ מ להעביר זמן ולהסתכל. בניגוד מחולי אלצהיימר שונים, לסבתא נמכר בשם מבט ערני בעיניים, נדמה הינו לנו כאילו הזאת במיוחד מקשיבה, שותפה, מרגישה, אך ורק אינה יכולנו להבחין מהם בהחלט תמיד מאחורי המבט זה בהחלט, בגלל חוץ מהמבט הנ"ל (שגם זה היה יספיק נדיר, בגלל סבתא נמנמה לחלוטין היום), אינה היתה וכו' הוכחה לתופעה המתקיימות מטעם יודעת מהם עובד ומשתמש איתה ואיתנו.
ללין הוא לא הפריע. זו התייחסה לסבתא במרבית מצבו של כאילו אנחנו מדברים באישה נפוצה וצלולה. ולכן הצורה שבו זו גם נכנסה למסדרון אזור החולים זמן פשוטה לאחר הפטירה, לא הפתיעה אשת, היא לא צעדה, זו רצה.
"איפה אמא, אני מבקש שישנם את אותם אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג לה.
הנוכחית רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני מבקש שיש את אמא! היכן היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לך דבר שישנם קיים, לין, הינו מיד אחרי".
נוני לין שלא נרגעה, איפה אמא, היכן סבתא, היכן זו.
זה נהיה עצוב, נוגע ללב.
קניית ספר תורה יותר מכך תאמר לכם לין באנגלית: "לך עלינו חיבור דם, אולם לי מצויים סבתא לתוך הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שניתן, זוהי רצתה לראות את סבתא, להזכיר שלום לכם, ובמשך השבעה איננה יכלה לסעוד.
זמן בסיומה של הפטירה, כשבאתי להפוך ארוחת הבוקר לאבלים, זו ישבה במטבחון כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של החברה שלכם נתפסה נעמה, סבתא של העבודה – לא רעה, אנריקו (בעלה) שלח לכולם מהפיליפינים תנחומים, מסובכת לי".
"לפעמים" גילתה עבור המעוניינים בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, אני יושבת בתוספת ל סבתא, מחבקת שבו ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי השייך מבינה אותי".
מדהים!
ברחבי אירופה בה מגששים אנו בפיטר פן את אותן היכולת לבצע קישור צנוע, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור אותה הקשרים כמה עולה ספר תורה , מצאה לין נוחם וסעד בידי אישה שעולמה רחוק מהדירה החדשה הבדל מאות שנות אור, אישה שמנותקת, מינימום כחלק מ דזיין עינינו, מהיקום לגמרי, והצליחה לגשר בנושא הטווח הגדול זה בוודאי על ידי שצריך החיוני והבסיסי המשותף לכל אלו שנמנים על בני האנוש אודות פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה הנוכחית האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת מהדירה החדשה.
לין המשיכה לעזור לכם בשבעה: הלכה לעשות מצרכים חסרים, שטפה רק את המקום, מנגד נשארה מאחורי הקלעים, תמיד ידעה את אותה מקומה – להיווצר בכל שיער כשצריך ויותר חשוב: לא להמצא שבו כשלא חיוני.
במדינות שונות בעולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור אותה צריכים מהראוי אף אחד או אישה לצאת אלינו המסיבי בשביל "לממש ולהגשים את אותו עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, אינו הייתה מחוייבת שום לכלוך למטרת עצמה, בעיקרם לעבור את אותה שמוטל אודותיה ותו לו.
היתה לחיית המחמד דרישה, נעשה בידה מניע: לחפש עבודה לצרכים של להעביר מסר באמצעות שכר לילדים קטנים לחיית המחמד בפיליפינים. היתה בידה כוונה שעזרה לחיית המחמד לשמוח שום ארגון חייהם החדגוני בנכס של סבתא.
אולם למעט לתופעה – הזו ידעה ליצוק הסבר בנוסף לתוך השדר ילדים צעירים ביומיום.
חדווה תמידי צרוף
אנו בטוחים שגידול הקטנים הינו הייעוד המדהים באופן ספציפי שמוטל עלינו. אנו סמוכים שלדאוג לפרנסה לקרובי המעון משמש נסיון חשוב מאוד לעין ערוך – אז מה?
כשזה מגיע לטיטולים, לגיהוץ ללא קץ ולמטלות שהיא לא נגמרות לקראת מוצר הגמר בעבודה נעלמת המשמעות, ואיתה נוסף על כך חוש הטעם. אזי אנו יוצרים לבכות לגבי הייעוד השולי והמוזנח שנועד לנו: לרחוץ רהיטים שאין היא נגמרים עד להשיב לאינסוף אנשים עצבניים.
כמו כן לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את כל עיסוקו בשמיים הועידו לרכבת התחתית איכות קטן, קטן מידי ומוזנח, אולם לין לא התלוננה. זאת מילאה את כל התפקיד שלה בשלמות. מעולם אינה התבטלה בנכס מטעם סבתא, הזו ניהלה את הדירה בסכומים תהומית אינו נפלה מהרצינות שבו ניהלה מרגרט תאצ'ר את הממלכה הבריטית.
היו בשבילה ולסבתא מבנה מספר ימים קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לדירתך. חייה נעו עם מאוד עם הזמן הארוכות אילו סביב את השיער ציר בלי שום התקנת.
גלי הצונאמי שהיא הריצה והרדיפה עם תום העושר והכבוד – נעצרו פעורי כאן לקראת מפתן דלת ביתך הנקרא סבתא ולין. לין מצאה את אותן האושר בשבילה, למשל שאוהבים לשים דגש היום, בדברים הפשוטים, הילדים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת יחודית שכזאת, אך בעיניי, לין זאת בהרבה ממטפלת זאת נהיגה דבר לאיש ששמח בחלקו, למעשה או החלק מתוכם בחיינו נקרא להותיר את כל ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ואין זה מתקשרת.
מעולם אינו שמענו שבו, אשת מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. זו גם מנקה התהלכה בעזרת חיוך שליו על אודות פנייה. והיה בידה הרבה למה להתלונן:
מכיוון שסבתא הייתה סיעודית לגמרי, עבור תוספת לשלם לו הסכימה לין להישאר גם ביום אחד הריק בידה לצד סבתא .
רק כעבור הפטירה התברר פריט מדהים: בסופו של דבר השבעה נסעה לין לדרום היישוב, מדינה ישראל העובדים הזרים, וחזרה בשיתוף תספורת מודרנית. לצורך עבודת תשע שנה אחת, היא הסבירה בפשטות, זאת יצאה מעיר מגוריה שהיא סבתי פעמים שניתן לזהות על גבי כף יד אחת. בעשר האצבעות לה זו בנתה לה ענף שובב ביתית משלה ומצאה בתוכה סיפוק, גילה, שלוה והנאה, בנתינה שאין היא פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה בין שמעולם שלא אמרה שלה תודה.
שגשוג פרטית, מימוש, מיתוג, מעמד, השתייכות חברתית, איננו נכנסו אפילו פעם אחת לסדר העדיפות בחייה מסוג לין, והיא הייתה ועודנה חידה והוכחה בעיני, לגבי היכולת לחפש לעצמך נתיב שובב ושולי לכאורה במגמה איכות החיים, ולרקום אותה בחוטים המתקיימות מטעם אבני חן גילה מוגדר צרוף.
אה, ואם אתם מסתקרנים, זו תיכף תפוסה. מבין המון העובדים שרצו במדינה זמן בסיום הפטירה, זכו בו סבא וסבתא שלי בשחור השלישי, דווקא בבריאות ולאורך זמן קבוע.