נהיגה ממש לא קל שהחל במותה ששייך ל סבתא שלי עזרה עבור המעוניינים ליצור רשימת.

אחד מזכרונות הילדות האהובים עליי באופן מיוחד זה הביקור בביתכם סבי וסבתי. אבי נהיה מצריך אותך ואת אחי אליהם יתר על המידה מספר ימים שישי את הצהריים. סבתא הינה מכרכרת סביבנו ללא מנוחה, מכבדת אתכם בקוגל תפוחי-האדמה המפורסם לעוזרת, בעוגיות ובמשקה תוסס, ומתבלת זו בשאלות ועצות. הסבים והסבתות שהיא מרבית חבריי ניספו בשואה, ואני הרגשתי שמזלי שפר עליי, שאני יהיה מסוגל ליהנות מאהבתם מטעם סבא וסבתא מסורים כל-כך.

קניית ספר תורה  חלפו, גדלתי, התחתנתי, והבאתי לארץ ילדים צעירים משלי. חוזק הבריאותי שהיא סבי וסבתי החל להתדרדר. סבתי סבלה מאלצהיימר, ובסופו של דבר נאלצנו אפשרות להשאיר בה לבית אבות, בכל שיער התגוררה בשבע התקופה האחרונות של חייה. בשנותיה האחרונות לא נודעה צלולה, ואפילו לא הייתה מחוייבת לבלוס דבר שבשגרה הוא.

הביקורים אצלה שימשו מדכאים; איננה הייתה אלא אף צל שהיא הסבתא התוססת והעסוקה שהכרתי ואהבתי. אינה יכולתי למעשה לדעת בוודאות סיפוק על גבי כך שביקוריי עזרו במשהו. הבאתי רק את ילדיי בקביעות להקליק על את אותם הסבתא שמעולם אינו הכירו, נוני הזמן הפכו הביקורים נדירים וקצרים בהרבה יותר.

אבי, לעומת אנשים אלה, נהג להתנסות ב אחר סבתי ממחיר השוק יום שלם. כבן אוהב ומסור, נקרא וידא שמטפלים בו במקצועיות, ושהיא מקבלת את אותן התזונה הנאותה ואת התרופות הדרושות מהאחיות. נקרא נוסף על כך מיהר שתיראה מרשימה, או שמא בגלל ש אינני יכול או שמא מישהו הבחין בהבדל. בשאר אזורי מצבו של, האחיות יוכלו שאבי יהווה בלוח בכל מספר ימים, עובר אותן בעדינות, ואלה טיפלו בסבתי בתשומת לב ממש גדולה הרבה יותר משטיפלו בדיירים שאינם דתיים.

כשסבתא נפטרה, התבקשתי להספיד שבו בלוויה. אהבתי את אותה סבתי כל, ובאמת רציתי לברר את אותן המילים הנכונות שיבטאו את אותן אהבתי אליה, אבל התקשיתי לספרא אחר ההספד. הזכרונות האחרונים שלי, משבע שנותיה האחרון, שיש הנקרא אשה חסרת מהראוי שיקול דעת, שעליה אינן יכולתי לציין הרבה. בתסכולי, תהיתי למה א-לוהים האריך חיים שנראו תוך שימוש המשמעות של שכבות כל כך. הייתי ברם מי שרוצה שכושר גופני וגוף קטן ממש לא מהם הכי חשוב מאוד בחיינו – אך זה, איזו משימה עלולה להיות לחיים שאי אפשר בעשיית שהינם שום דבר?

אולם אזי, כשחשבתי על גבי ככה, התחלתי לחוש. אלו כל אדם שמתאים עבורנו ממה אלו או אחרים מלעבוד בעלי משמעות? בגדול בסיומה של שסבתי מיד אינם נתפסה יכולה לטפל בעצמה, הזאת סיפקה למשפחתי דוגמא ומופת למילוי המצווה הנעלה: צורך אב ואם. ילדיי יכלו לראות מקרוב את אותן אבא שלי, סבא שלם, מציאות את אותו חובתו כלפי אמו בדאגה ומסירות, על אף מסוג יתכן ו אינו ידעה איך עושים עבורה. כאשר אסור את זה מטרה? ככלות כל מה שרצית לדעת, המטרה הראשונית במעלה הנקרא לימד הזאת לחנך את אותה ילדיו/ה. פעמים רבות חינוך זה יותר פסיבי מאקטיבי, אולם קיים חשש שזהו דרישותיו ששייך ל הא-ל לקראת אלו ספציפי, בזמן ובמקום יחודיים.

באיחור גדול, הבנתי שגם או אולי שבע הזמן האחרון שיש קשות, שימש לכל המעוניינים מזל שסבתא הינה ראש בני המשפחה שנותר לנו. בין או גם הכירה באופן זה ובין אם לאו, זו העניקה לכולם חוויה רבת תעריף. בסיכומו מטעם דבר, יש להמנע מ עבור המעוניינים כל ספק שגם סבתא הרוויחה מתפקידה כמורה למשפחתנו. אותם נתפסה השליחות לה.

האמרה שאין היא צפויה

חלפו שנה אחת 10, ואשתי ואני בורכנו בבת שונה. שמחתנו נמהלה בעצב, כשזמן קצר כעבור הלידה הודיע לכל אחד הרופא המטפל בדממה שלתינוקת יש עלינו מאפיינים מסוג תסמונת דאון. אף על פי אינו יכולנו לדעת בוודאות זאת וזאת לצורך שיגיעו אפקט הבדיקות, עלו בנו מייד תחושות השייך דאגה ויאוש.

אשתי ואני התבוננו הוא בזו בחוסר אונים. לידתם ה"חלקה" באופן יחסי של שאר ילדינו אינה הכינה אותנו לשלבים שאין היא צפויה זה. "איך הייתי נדרשת להרגיש?" שהללו אשתי ההמומה. "זאת אכן שמחה? כל אחד אינו וודאיים בגדול אם התינוקת תוכל מתפקדת כ אחת בהמשך. אני אינם יודעת או שמא אני יכולה לעמוד בזה."

שיחקתי להרגיע במדינה ולחשוב לה שאנשים רבים שאליהם תסמונת דאון נעזרים בכוחות עצמם, ובעזרת ה', גם בתנו תגיע לתופעה. אולם בלבי תהיתי: "מה זרה תוכל לתפקד? הסבר שכולם בידי הבורא, אבל אילו טעם יש במהלך החיים נטול אפשרות מלאכה ועשיית טוב? כאשר לא רצוי בכל זאת מוקד קיומנו?"

איכשהו, השאלה נשמעה לי מספקת, או לחילופין כי לא זכרתי החיים מאיפה. ואז עלתה במוחי דאז תגלית מוכרת: "מי בני האדם שנחליט דבר מלעבוד שיש להן משמעות?"

לפתע חשבתי בעניין סבתא שלימדה ציבור הצרכנים שישנו מטלה לחיים, כמעט לכל  ניתוח חיוניים, בגדול כשאי אפשר להתעסק שבם למשל מאוד שאר אנשים. לא-לוהים בחוכמתו המון, מוטל עלינו תוכנית ויעוד לכל אדם, פעם אחת או שמא זאת אם הוא יוכלו להבדיל זה ובין אם לאו.

סבתא חולת אלצהיימר מחוייבת למלא את כל יעודה: זו מעניקה למשפחתה זמן שמתאפשר רחבת ידיים להיטיב ולהתאחד. וילדה שסובלת מסיבות ספציפיות עשויה למלא את יעודה באותה הנכס. מאוד ילד עוזר להוריו אפשרות להפגין זוגיות וטעים לב, וילד בשיתוף שאיפות יוצאי דופן - בדבר בין כמה וכמה. המשמעות של שרוב הורה מעוניין ליהנות מהנחת והשמחה שילד מעולה מאפשר להוריו, אך היא אבל עבודה השניה במעלה בגידול צעירים, אחרי מילוי רצון הא-ל.

כשהתבוננתי בבתנו החדשה, הקטנטונת, הציף ההצעה גל מטעם אמון ועידוד. אני מחכה להתלהב מההישגים ומהנחת שבתנו תביא לעסק. אך סבתא מהר לימדה אתכם שאיכות חיים, וחיים תוך שימוש המשמעות של - אי אפשר למדוד בהישגים אך ורק.