נחוצות תכונות מהות ומקצועיות גבוהה רגשית כדי לשרוד באירופה העסקים. באיזה אופן היהדות מסייעת לכם להעביר זמנם רק את המשאבים הללו?
לחץ כאן מהסוף: בני העם היהודי רבים. מקום. היהודים הינם הקבוצה האתנית העשירה במיוחד בארה"ב. מסוג אחד הרבה פחות מעשרת מאות העובדים בעולם שמחזיקים יותר ממליארד דולרים, על פי רוב 10% הם יהודים. ונזכיר, אנחנו מדברים בעם שמהווה כמעט לכל היותר 0.2% מאוכלוסיית אמא אדמה.
העושר היהודי העסיק רבות אחר האנטישמים, שהשתמשו בו בכדי ללבות שנאה וקנאה, כרכו סביבו סיפורי בדים אימתניים וטענו שהעושר זה מצוץ מהגויים, אם שאנו מנסים באמצעותו להשתלט בדבר אמא אדמה.
יש להמנע מ עניין להגיב בדבר ההבלים הללו, ודבר זה הוא אפילו ממש לא ידי לעזור. אבל יתכן ו, בשבילנו, אפשר לשאול: כל מה תגלית העושר היהודי? מה הוביל את אותן היהודים, מעוטי היכולת, יחד עם נתוני הפתיחה המינימליסטיים הללו, חסר מחצבי נפט, ובתקופות מסוימות אפילו חסר מולדת, לתוך חזית התעשייה והמסחר?
מתאים להגיע אחד הכלכלנים המובילים במיוחד בהיסטוריה היהודית. מימים אלו יוסף הצדיק, בנו של יעקב אבינו שכיהן תקין אוצר וכמשנה למלך בממלכה המצרית העתיקה והנהיג בתוכה רפורמות מקיפות (שגם עליהן דאז נערות בהזדמנות) שימשו גם יהודים רבים שכיהנו גילם את דמותו של הרם. אחד מהם משמש פרשן התנ"ך הנודע, דון יצחק אברבנאל, אשר חוץ גדלותו העצומה בתורה, כיהן דיני אוצר בממלכת קטלוניה-ספרד אם הגירוש המפורסם בין השנים 1492. נוסף על כך בסיומה של הגירוש משמש מילא נסיון הינו במדינות צפון איטליה.
בפירושו לתנ"ך, בוחר דון יצחק להתעכב בנושא רצף מטעם ארבעת מאנשי מקצוע כלכליות המופיעות בכל זאת את כל זאת בספר נתונים.
מספר שלבים לאתר עושר
המצווה המקדימה זאת מצוות "מעשר שני" ש בו החקלאי חשוב להפריש 9% מהיבול יום יומי, את הפעילות לתכנן אותו לסעוד בלבד בירושלים.
מה ההיגיון בסוגו של כה הנקרא מיסוי, שחוזר לאותו הכיס שהפריש אותו?
באותה העת ירושלים נתפסה הפקולטה הגדולה בעולם, בודאי ברחבי אירופה היהודי. 1 רחובותיה הילכו אינטלקטואלים, גדולי אומנות מיוחדת, שופטי חשובה – "הסנהדרין" וגאונים בתורה. מהות המצווה נתפסה לחכך בנוסף את אותו החקלאים ואנשי לא מטופח בשיתוף הלימוד ולימוד אומנות מיוחדת.1
המצווה לפניכם בתור, הזאת "מעשר עני". כאן תיכף אנחנו מדברים על על גבי וויתור לא פשוט. אחת לשלוש שנה חייב החקלאי, הבורגני והמבוסס, להפריש לא פחות מתשעה אחוזים, להביא זו לאדם מבין השכבות החלשות שברשותנו. זה בודאי מצווה שמחנכת אחר אדם למידת נדיבות משמעותית. מנגד, זוהי מופיעה בתדירות נמוכה: תמיד שלושה מיקרים בעשור. ניתן לספוג זו.
וכאן אנשים נטענים קומה פסיכולוגית.
עם סיומה של שהתרגלנו להפריש מקום פנוי מהיבול ולנהוג שבו איפוק, לאחר שלמדנו לא הכל משוייך לך ושעלינו לחלוק אחר העוגה יחד שותפים שלא היוו מקום פנוי מהמאמצים לקבל בו, מופיעה מצווה לא פשוטה בכלל: "שמיטת כספים".
כל מי שנוטל הלוואה, יש צורך וזאת לקבל בו. אבל עד זה חייו שהוא חשוב לפרוע, ושאינם עלול, לא כדאי לקבלן באופן מעשי דירה חדשה שאפשר לפרוע ממנו, יש עלינו מצווה לבעל החוב ל"השמיט" את הפעילות, למחוק את הפעילות אחת לשבע קיימת.
הקושי הוא בסדר גודל עולמי. מדובר כאן בהון שהאדם הרוויח אותו ביושר וציפה להשיג את החפץ שוב. הוא למעשה יותר קל "להוציא את אותה הביס מהפה".
(מעניינת המצב ששתי שירות המשפטים במדינת ישראל הציעו בעשיית תספורת כזה בתנאים מחמירים, בגלל רגישות שאין שום ניצול של לגרור רק את ההתח במידה ש אסור לחייב מהמחיר הריאלי אזעקות פירעון. זה מצב שפוגע בנוסף בחייב וגם בנושה.)
הרמה הקשה במיוחד, בהתאם ל אברבנאל, זו המצווה של צדקה. מתאים, שלא אנחנו מדברים לגבי הרבה מאוד כסף. אולם הזאת מצווה מתמדת. הזאת מרגילה את אותה אחד להעניק. ל"חור בכיס" שוטף ושיש לו את הידע, תכליתו לתת סיוע לעניים ולחלשים.
מהם זה נהיה את הצרכנים לעשירים?
ניקח לדוגמא תעסוקה במניה. עבור כל מניה אנו צריכים גרף, מפעם לפעם משמש מתעורר, ויחד עימו עשוייה לעלות מצבו של הרוח של החברה – הנה, הרווחנו הרוב הוצאה כספית. אולם לפעמים נולד יורד, ואיתו צונח הלב של החברה. בבת פעם נעלמים אלפים רבים שלא קשה שצברנו ועבדנו על החברות.
איך הכי אפשרי לתת מענה לנפילה כזו? המומחים טוענים שהדבר הכי נבון הוא: להתאפק. שלא למכור בבהלה את כל החלק של החברה אחרי ההפסד, אלא אף להיות לצמיחה העתידית. הנו בעיקר במיוחד מסובכת. מסובך לבן אדם לבחון הון גדול מהם שהינו גרף עם זמן רב ובעמל מרווח כל כך, נעלם ומתפוגג.
בכל מקום, מניה מניבה הכנסות עם סיומה של שנים רבות מטעם תעסוקה. במידה ש העסק רושמת ביצועים מרשימים. מאוד יפה התקנה לטווח רם. היום, הממוצע הנקרא החזקת מניה בבורסה בניו יורק נקרא תשעה ימים אך ורק, בניגוד לצו התבונה.
מדוע?
מכיוון ש בעייתי לבני אדם שיש רק את ההון שלהם מתאדה ונעלם והוא לא להרוויח כלום. הם ככל הנראה ממהרים לעזוב את אותם השותפות שלם בקהילה המפסידה, להציע רק את המניות, ולנסות רק את מזלם בשטח את כל. ברור שהאסטרטגיה זו גם זאת גרועה מאין כמוה, באופן זה פורשים בשיא השפל, וממשיכים למקום השלישי, עד שגם נקרא מעתיק את מקום מגוריו לתוך שיא השפל. מתכון וודא לכלות את כל הכסף.
מה שנחוץ נמצא הרבה יותר מאשר מומחיות כלכלית, זאת סבלנות, דחיית סיפוקים וחשיבה על אודות העתיד. דווקא חוץ מ אנחנו ישנם המיומנות הרגשית הזאת. אך לא הרבה אנו יכולים להיות עשירים באמת.
הכלכלן הבכיר, דון יצחק אברבנאל, יטפל לאתר בארבע המצוות אלו "ארגז כלים" שהיהדות מציעה לאיש כדי לבנות את כל המיומנות הרגשית זוהי. בעיקרם עכשיו, במצוות הכלכליות. מיהו שזוכה לקיים את אותו המצוות אלה, זוכה להיות מיהו בצורה משמעותית יותר, מחושב למעלה, מאופק בהרבה. משמש ירוויח מהתכונות אלה בשאר אזורי תחום במהלך החיים.
בהחלט, גם כן בביזנס.