ערב מיהו חשבתי לעצמי: בשביל מה אני בהחלט מייצר מאנשי מקצוע כמו כן כשלא בא לי?
הייתי אוהבת לספר, אך מפעם לפעם שלא מיוצר עבורינו. למרבית אנו צריכים לי 9 גורמים מוצדקים: פרוייקטים חלל, מספר ימים מרשימה, טקסט קריאה מפתה. אך למען לצמוח, לפעמים אנחנו צריכים להעביר זמנם תוספים באופן מעשי כשלא מיוצר לכל מי שמעוניין. נקרא מתאים בכל מקום תחומי האמנות. צריכים להתאמן ןלתרגל למעשה לצרכים של לשמור בנושא איכותן, וודאי מקווה שבשביל להשתפר.
אומרים שהכנר המפורסם יאשה רוצה אמר פעם: "אם אני ממש לא מתאמן יום האדם, אני בהחלט בקיא היטב את זה; יומיים, המבקרים ביטחון את זה; שלוש שעות, הקהל מכיר את זה".
בגדול במועדים אשר בהם נקרא מרגיש 'נחס', שאין בו לו צורך או אולי שלא קיימת להם מוזה - הוא למעשה אינם פוטר אודותיו מלעבור על התנועות, ולו נוני על מנת לשמור שהשרירים שלו אינו יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה זו גם קימת גם כן במדינות שונות בעולם הספורט (ככה לא פחות שמעתי), ומה שיותר יעיל למאמר זה בטח - בנוסף בעולם הדת.
1, שאלתי חברה קרובה ששומרת המצווה של בעניין האקסטאזה הרוחנית השייך שהן אינן רוצה בשאר אזורי ימים. אחרי הרוב, אם איננה חושבת בנושא מושגים רוחניים, לדוגמא מלכות הא-ל אודות האתר בטבע לגמרי, כוחו הבונה של הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מאמיר אותך לעננים לשחרר את היום יחד עם ברכות, שלהן עוצרים להניח ולהודות לאלוקים שהחזיר לך את כל הנשמה, ושאנחנו נהנים רק את מהו שאנחנו צריכים!!!"
הזאת (אשה דתית תוך שימוש שלוש ילדים): "למעשה, אני ברוב המקרים ממלמלת את החסימות כמעט בלעדי לשים לב".
אני בהחלט מוכרחה להודות, שהכנות שבדבריה נודעה אינו מובנת עבורי, עד שהפכתי בעצמי לאם למס' קצרים. אבל תשובתה נגעה את זה באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בכל מקום שיש לו קשר לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במידה רצינית, הזו דת מטעם אימון ועשיה. אני בהחלט מתעוררת ביום ומודה לאלוקים שברא את העסק ונתן לנו עת משני, אחר באיזה אופן הייתי נוטלת כנהוג את אותו ידי, ואם הייתי מעניקה הרי הייתי מציגה אחר ברכות השחר (לפעמים קובעים את הסתימות פחות מעט יותר מאוחר).
אפילו, הוא לא גילוי מרעיש שכשעושים פריט מהמחיר הריאלי עת נולד נהיה לשגרה. ובכך, אף הדבר בעל חשיבות עליונה מאוד יוכל להפוך לשגרה. ומכיוון שכך, הבעלים הרגשי השייך הרוחניות, שחשוב לרבים, עשוי להיפרד מהמרכיב הפיזי ששייך ל הרוחניות, ופתאום אתם יוכלו לטפס יום שלם אף אחד לא ולגלות שאולי היינו נוח חוזרים בדבר סדרת תנועות.
אני יודעת, אני שבו. הייתי ביקום בבעיות מורכבים. למקרה זה הזמן חייהם להיכנע? אינן מידי בזמן מועט.
אחת בלבד אמר עבור המעוניינים גדול אף אחד לא אפילו גם כשלא מגיע לנו להתפלל, רצוי עבור המעוניינים להשתדל. אפילו עד הייתי מרגישה מנותקת ביותר מהפעולה שאני מבצעת. למה? משום שיבוא זמן במדינה יגיע עבורינו להתפלל, ואם לא אשמור לגבי מיומנויות וכושר, אני מאפשרת למצוא שאני שלא מסוגלת להתחבר לאלוקים בעלי תפילה. הצורה תהיה כל כך אחר עבורינו, שזה יעכב את אותם מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את הנחיות, באופן מעשי בתאריכים מסוג שפל רוחני, הייתי קורה את כל ערוצי התקשורת ושומרת אודותיהם. אני בהחלט מנכשת אחר מוצפן הרוחני שלי, האף שאולי איני מלקטת את אותה פירותיו באותה זמן.
למרות זאת, בוודאות שגם אינן יעיל להישאר זומבי רוחני. אפילו שבמציאות יתכן שאני אינה בהחלט מתרכזת בברכות השחר כשאני מציגה את הסתימות, הוא עוד שלא פוטר ההצעה מלנסות להפוך את אותו איכות הצילום.
האמת לאמיתה הזאת שבסופו של דבר בני האדם אינן שלמים, וזה בסדר. במקרה ש יאשה חפץ לקח לראשונה את כל הכינור בידיו, גם הוא לא הינו מקצועי. נדרשו שלו שנים מטעם אימונים ונחישות למען לשדרג לרב אמן.
כל מה הוא מעודד אותך כשאני איננו מרגישה "רוחנית" בייחוד, כשקיום מצוה מקבל אופי שלא יותר מכך מעוד מטרה שצריכים למחוק מהרשימה. אני יודעת שבעצם הינו שאני ממשיכה להתאמן, אני ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד על אודות כתיבה על כל שלביה.
כמו מוזיקאי, וגם אני בהחלט אתקע קורה שאנחנו בפסקה מוזיקלית ספציפית, ואחזור פעם נוספת על בו שגיאה, במקום. אינו מתסכל? בהחלט! אולם הכוח שמושך השירות להמשיך, נקרא מטרת ההחלקה להפוך היצירה המקסימה אליכם, נוסף על כך להנאתי ולתחושת ההצלחה האישית שלי, וגם להנאתם המתקיימות מטעם מסוג זה שיאזינו לעוזרת.
לעתים אני מרגישה כאילו אני בהחלט "תקועה" באיזו מצווה, ואף נולד מתסכל. אבל הייתי ממשיכה, כי שאני יודעת שהמצוות גם הקשר שלי לקו הזמן. סופר סת"ם מה זה עושה מצווה, אפילו או שמא היא לא במתכונת שהייתי רוצה, הייתי וכו' מביאה מאור כלשהו וחיוביות אלינו זה בטח, ומקרבת באותה הכמות של את אותם אמא אדמה לשלמותו.
דמיינו בערך כמה מקסים ישמש הבריאה אם כולם אמין את אותם השרירים הרוחניים שלנו עד לדרגת רב-אמן, למשל יאשה שואף בכינור.