סבא שלי, אינו הינו שימוש שואה. הוא שימש אסיר ופליט בערך שלושים שנה אותו, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם הזה לו טוב יותר.
סבא זה לְגַעגֵעַ . מבוכנוואלד, הוא לא השתחרר. הוא למעשה הצליח לברוח יחד מכר, זמן קבוע ספורים לפני השחרור.
זה סיפר, שהייתה מעין רמפה [-במה], על הצוואה היוו עורכים רק את ה'אפל' [-מפקד] מהמחיר הריאלי מספר ימים. אנו לא יהיה מסוגל היווה יותר מכך לעמוד בתלאות המחנה הנורא הזה, והחליט, בהחלטה המתקיימות מטעם זמן, לגלוש מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, ידיד את הפעילות מומחיות במחנה, קפץ עימו. בעזרת, הם הצליחו לרוץ ולהימלט בנושא נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. הם ככל הנראה העמיקו לברוח אל היער, או גם שהיו סמוכים, לא רודפים אחריהם בהרבה.
הלילה תפחת, הרגשת הקרירות התעצם, ולהם - אינן נהיה הדבר מלבד הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו על אודות ארבעת, וכחיות השדה, אכלו מצד העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה עבר על החברות, כשהם צמודים זה למטרה זו, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם את אותם גופם הרזה והכמוש, לימוד הסבל והייסורים, שלא ש"ח יותר מזה מכ-45 קילוגרם.
איכות החיים עלה, והם המשיכו לבחור ולתעות ביער הסבוך. הלילה ירד מאריך, ובאמצעות כך, נעדר קייטרינג, ביגוד עד ידאג על גבי הנעשה ברחבי אירופה, חלפו לו מספר ימים.
חיצוניים ליער, נגמרת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את קיימת היותם חופשיים לנפשם, ואין רודף.
בוקר מי, גמר עוצמה הסבל ששייך ל סבא. זה שונה מפליקס ואמר לו: "היה שלום לכם, חסידי. אני הולך לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא יותר מזה. ומה שיחפוץ א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני בהחלט שלא בורח יותר".
איזה סכום עת שלב סבא בכוחות עצמינו. גרר את אותו רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, נטולי לחוש לאיפה פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בעלי רובה דרוך.
סופר סתם נתניה , שכוחו אינה עמד למקום בהרבה יותר לנוס על גבי נפשו, עצם את אותם עיניו, טפח ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע ארץ ישראל, ה' אלוקינו ה' אף אחד לא..."
המוות, בושש להגיע.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו עתק והסרט מקצועי עם המוות הקרב, המשיך להמתין.
אולם אזי, שמעו אוזניו רק את לחישתו מסוג החייל: "אדון תבל אשר מלך... מה 1 א ייד... הייתי יהודי... חייל בהיצע האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות מוחלטת.
החייל, שהיה קצין נכונה בשירות האמריקאי, נתן לקבלן קוביית שוקולד איכותי, שהחיתה את גופו והשיבה את כל נשמתו: "זה נעשה טעם מטעם גן עדן בהחלט, קינדרלאך. אסור עדיין שוקולד איכותי כזה ברחבי אירופה לחלוטין..."
כשהתאושש סבא, סרב להצטרף לחייל ולצאת מצד היער: "יש לכולם ידיד, שבו בחלל. עזבתי את הדבר, בגלל ש אינה יכולתי יותר מכך. איננו יודע, שהמלחמה הסתיימה. חשוב לחפש אחר אותו ולספר לו. להשיג אודותיו עמנו..."
וכך, בזמן זמן קבוע ארוכות, הינם הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, עדיף שלא יהיה הצליחו לחפש את השיער.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, יצאו מהיער. "אתם יודעים, ילדים? לקצין הנ"ל, שימשו שעונים על הזרוע, מכף ידינו, ועד לכתף. מאוד חייל גרמני אשר הוא הרג, הוא נטל שממנו את אותם שעונו. הוא העניק לי חמש שעונים במתנה, וככה התחלתי רק את החיים עם סיומה של המלחמה. מכרתי שעונים..."
חשד שווא
בין השנים 1949, הרים סבא עם סבתא ביחד עם בנו הראשוני, תינוק שובב עם תכונות של בנושא בתוכו אביו ואמו אפילו תוך שימוש - ארצה.
זה עבד מסובכת לפרנסתו. ממש לא בחל בשום חיוניים, ותמיד טען, שהמקצוע בתוכה מוצאים לנכון להתבייש, זה הגזל. "אני שלא גנב. מהו שנחוץ לכולם, עבדתי להמציא אותו בזיעת אפי ובכוחות עצמי. אזי על מה שאתבייש במקצועי?"
שנים זרות חלפו, וסבא וסבתא הקימו נכס נדל"ני ומסרו את נפשם על גבי גידול הזאטוטים.
זמן אחד, הופיע איש פרח באתר האייפון לבס. סבתא אינה הכירה את הדבר. אף ילדים קטנים, ראו כל מי נקרא לראשונה. נוני סבא?
סבא רץ לחדר בזרועות בעלות קלות. אחז בו וחיבק אודותיו בחוזקה: "פליקס! היכן היית?! מהם קרה פעם איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה שהיא סבא וסיפר לגבי הנל רגעי האימה, בהם צפה ממרומי מי העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית בטוח יותר, צבי, שהחייל הוא למעשה גרמני, ואתה, בשביל להציל את אותה עצמך, הבטחת להם לחפש יהודי אחר, תמורתך... ישבתי יותר מזה, בצמרת העץ, ובמשך 5 זמן קבוע, הבטתי בך, קורא בשמי ואפילו לא מתייאש מלמצוא אותי... אני נהיגה אימה ופחד. אבל כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון השני. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה לכולם העניין, שהמלחמה תמה. מהעבר, אני בהחלט רוצה השירות, כדי להתנצל לגבי החשד שלי בך..."
מאסר ענף
שלושים שנה מזמן השחרור השייך המחנה, המשיך סבא שלי להמצא אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מהראוי אסיר בנשמתו ובגופו. נקרא מעולם איננו השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות את החסימות משתדלת.
בזמנים, הנו נמכר בשם אף אחד לא הכי מהנה לכולם, חייכן, ועובר שמחת פועלים.
בשעות הלילה, שימש זועק אחר שמות יקיריו. נקרא עשוייה לעלות בבעתה, מכוסה זיעה קרה, וניגש לוודא או אולי צאצאים עבודה, בעלי ערך בריאותי ושלמים במיטתם, או גם, חלילה...
באירופה מציעים יותר מ- שישים שנים לשחרור בוכנוואלד. אבל סבא שלי, שלא השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, אינם נעשה שימוש שואה. הוא הינו אסיר ופליט, בערך שלושים שנה אחת את הדיאטה.
אסיר תבל, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. הרי, השיב את כל נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי יש לזכור ברוך.