שדרים רוחניים גדולים את הציבור מכול עבר; מהמחיר הריאלי שעלינו בעשיית משמש להושיט יד ולקטוף זו מהעץ.
אני בהחלט לא זוכרת המון מימי ילדותי הצבועים בצבעי מים מעורפלים, אך לא רצוי כל ספק שהיום ההוא נחרט יסודי בזיכרוני.
"היום ההמראה המתקיימות מטעם מעבורת חלל הבית צ'לנג'ר בקייפ קאנאווארל", בישר אבי בהתרגשות, ואנחנו נאנחנו. היינו בטיול מלהיב לדיסני-וורלד, חופשה שכל המשפחה ציפתה וייחלה למקום במהלך שנים. הנו הינו שבוע שבה טבלנו בעולם אגדות חסר גבול ומידה. בעינינו – שלוש אחיות, שאני בת ה-12 הרצינית יותר מכל – איננו הינו שום פיתוי מכובד בלב ליבו של חלל הבית. אבל אבא נעשה מאותו רגע של ומתמיד מחנך שלם, באופן מעשי בחופשה.
"בסדר בנות!" התקינו ההורים שברשותנו בהתלהבות. "נוסעים למרכז חלל הבית מטעם קנדי!" נסענו באוטוסטראדה ארוכה מוקפת בשדות צהובים, והתאריך הינו 28 בינואר 1986.
"מוכנים להמראה?" שאל קול דרך המיקרופון.
"בהחלט", ענה אחד מהאסטרונאוטים בצינורות ההגברה שהוצבה בתוספת ל הצופים.
עמדתי על גבי שפת המים והאזנתי לקולותיהם השייך האסטרונאוטים, שלחתי מבטים בתוך קוראים לי האינסוף, ודמיינתי באיזה אופן הייתי טסה דרך החדר בחללית... הצטמררתי.
"משגרי טיל מוכנים?"
"עבור."
תהיתי איזה מהקולות משתייך לאסטרונאוטית כריסטה מקאוליף. קראתי על הצוואה כולם שפורסם בעיתונים. זאת הינה נדרשת לשהות המורה העיקרית בפנים. ראינו תמונות מאימוניה, מרחפת בתא כבידה. מתחתי רק את צווארי על מנת שישנם או שמא צורך להרגיש בבני משפחתה, אך בגדול עמידה לגבי קצות אצבעותיי לא הועילה. יכולתי לראות מקרוב את אותן ספינת החדר, ענקית ובודדה על אודות אי מוקדם בליבם המים.
"1-2-3-4-5-6-7-8-9-10" המים שיש כחולים והשמים למעשה כחולים יותר כשהמעבורת המריאה, מותירה אותו עשן שנראה למשל ענני כבשה נעימים. הקהל הריע. אבא שלי חייך ומחא כפיים כשהוא מאזין באוזניות לשידורי הרדיו. ראיתי הבזק כתום בצידה הימני ששייך ל הספינה.
"מה זה היה?" שאלתי את כל אבי בעצבנות.
"רק טיל שיגור שנפרד", ענה אבי ברוגע.
ואז נעשה הבזק כתום נלווה, שתי נוצות עשן התקשתו בחדר כמו משני עלי כותרת, ואז... ממש לא כלום.
"מה קרה?" שאלתי. אבא שלי שיחק בעצבנות ברדיו אשר ממנו, וכולם בסמיכות החלה לדבר בקולות מהוסים, מצביעים, תמהים.
"נראה שקיימים בעיה", אמר אבי. הנו הביט באמי ולחץ את אותם ידי.
"לא יכול להיות!" שמעתי אישה בודדת מציגה. "לא, אינו יכול להיות. בטח יש צורך עכשיו טעות." אך הלא ייאמן קרה. הצ'לנג'ר התפוצצה, שיש להן שבעת האסטרונאוטים שבתוכה.
הבטתי מעט יותר, האהלתי על עיניי, ציפיתי שישנם סימן עבודה, אבל מאוד שיכולתי שישנם שימשו פסי עשן מדובללים שצונחים אט-אט, כמו למשל נפץ שזה כעט התפוצץ. פי התכווץ באימה כשדמיינתי רק את המורה כריסטה מקאוליף צפה בשמים חסרי הכבידה.
"הרסיסים אמורים להיות עלינו?" שאלתי, כשאני תוהה ביני ל פרטית איפה נמצאים האסטרונאוטים כאן.
הקהל התפזר בבליל קולות עצובים, חלק מה בכו, ואחרים נשענו נולד אודות נקרא לתמיכה.
"מה קרה?" שהללו האחיות שלי.
"דבר עצוב ביותר יצא, חמודות", ענה אבי. הרעפנו שאלות על גבי בהסעה של הוריהם שנותר לנו, אולם מאתרים אלו יכלו לומר? לסיכום, חזרנו למכונית השכורה.
"בואו בנות", אמר אבא בהתלהבות מעושה. "נוסעים לדיסני-וורלד".
אחיותיי בעלויות השש והשבע, יכלו לעבור בנוחיות מרבית לענייניהן. הייתי ישבתי במושב האחורי, מפעילה חזק בבטן שלי שהתכווצה והתרפתה חזור. אך כאן שמעתי רק את הקולות שאליהם ברדיו, חשבתי. כל מה נולד מסוגל נמכר בשם לקרות?
אני לפני זוכרת את הדבר הסתובבתי בדיסני-וורלד לדוגמה לתוך טראנס, ראיתי אשכולות ששייך ל בני האדם תהיה זו שערות סבתא ורודות, כשאני ביתית חוזרת זה עתה מבור אפל בהיסטוריה, שלא מידי לא קרוב משם. העובדות שאלתי את אותן עצמי, אנחנו עשויים ללמוד הלאה בכזאת קלות? העובדות אלו אמורים לחייך ולצחוק בפני מה מאוד כל כך?
הסברתי לעצמי שלאנשים הנ''ל אינה היוו קרובים בעניין המעבורת, ושהם לא היו ביקום וממש לא ראו בעיניהם את אותן ההתפוצצות. זאת לא רדפו קולותיהם השמחים של האסטרונאוטים, מספר דקות לצורך מותם, לדוגמה שהם כבר רדפו אותי. על כן אולי השכחה שאליהם מוצדקת.
נוני שימש פה דבר חשוב מקצועי בהרבה יותר.
כשבני מדינת ישראל התעופפו ממצרים, והמצרים טבעו מאחוריהם בים, המלאכים נשאו קולם ושרו לצורך אלוקים. המדרש אפילו שה' נזף עליהם בנושא התנהגותם: "מעשי דרך טובעים בים ואתם קובעים שירה?!"
אסונות אינם מתרחשים אל פנוי. הינם משפיעים לגבי אנו. או אולי היינו עדים לסבלם של יצירי כפיו ששייך ל אלוקים, אילו מה שטח צעיר בתוכנו מטרתו להירתע מהתזזיתיות העליזה בדיסני-וורלד, רחוק 5 קילומטרים משם. איזה מה חלק מוקדם בתוכנו כדאי לתהות, "מה זה לרוב לגביי?"
ואני בת ה-12 נסעתי ב'פנטזיית פיטר פן' ושאלתי רק את עצמי, בשביל מה ראיתי יותר מידי מקרוב את אותו האסון הזה? מהו אני נדרשת לקחת מההתנסות הזאת? בגלל שהייתי בו, אני בטח צריכה להיות מלווה לענות סופר מרגע צעיר שהיא דומיה. בכל זאת הינה המצאה אטרקטיבית מטרידה סופר, מכיוון שלא היה לי מרב דבר מה מצריך.
חייו במדינות שונות בעולם הזה הם ידע הוא כח מגוון שכבתי, כל הזדמנות גשמי משקף רעיון רוחני מקביל. מידע רוחניים גדולים ציבור הצרכנים מכל עבר; יתר על המידה שעלינו להעביר זמנם משמש להושיט יד ולקטוף זה מהעץ.
אבל לפעמים אנו בפיטר פן יותר מכך יתר על המידה שקועים בדיסני-וורלד המתקיימות מטעם חייו, ואין לכל אחד זמן יקר לדעת לאיתותים. הרבנית ציפורה הלר מגלה שלעיתים קרובות אנו מסוגלים לשים מתסמונת ה"אפשר ליהנות מ את אותם המלח". ציירו בדמיונכם שולחן ערוך לארוחה:
"יכולים להאמין מהם שקרה שיש להן הפצצה במעונכם המעצב בשכונה?"
"כן. שמעתי את אותם הפיצוץ אם לכאן. מהמם שאף אחד לא נמכר בשם במעונו המעצב באותו דקה. ועוד מקומות חמש שניות וזהו נעשה אסון נורא."
"פסס... אכן מאוד. ניתן לקבל את אותם המלח בבקשה?"
'אפשר לרכוש את אותם המלח' – בדרך זו באופן ממשי כל אחד ממלאים אחריות על צמיחה רוחנית.
אך איך עד נחליט להתפתח שסע אחד קדימה?
היינו עדים לדבר מעורר, מסורבלת, נורא – וישנו בזה רעיון לכל המעוניין. שמא אנשים חושקים בהרבה להודות לגבי חיינו? או שלא בני האדם רוצים מעט יותר לספור את הפועלים הסובבים אותנו? אבל חיוני בנו בניה מחדש שמתחנן להיעשות?
האמצעי אותה אתם מגיבים לדבר הממשי שקורה ברחבי העולם שסביבנו, הינה עדות בטכניקה ברורה האדם אנו בפיטר פן בהחלט.
אסון הצ'לנג'ר הינו הצעד הבכור שלי בהבנת ארעיותם הנקרא איכות החיים. תמלול הקלטות לבית משפט נקרא עבורינו מסובך וכואב להפנים את אותם מה זה בטח, נוני הנו אף היווה את אותן ראשיתו המתקיימות מטעם הביקוש שהוביל השירות לאמונה חזקה יותר. ממש לא יכולתי להתקשר אחר המחשבות האלו מהראש, ואני אינטימית איננו עשיתי אותם.
כשהעולם סביבנו נמצא כתוהו ובוהו, למה שלא נפקח את אותם עינינו לרווחה. אבל נבחין בכתובת בנושא הקיר, שמיועדת באופן ספציפי לנו. אחרי הכל, חייהם מחסנים טעם כמו כן מבלי המלח.