שני המילים ששינו את אותן כל.
אילו הייתם מבחינים שיש את העסק ביום אחד רביעי, משנתם ראש השנה, הייתם ניתן למצוא ההצעה יחד עם בגדים מנוסים פזורים במרבית רחבי חדר השינה שלי. בני המשפחה של החברה שלנו הייתה צריכה יותר לצאת לחגוג את כל ראש השנה במעונו מלון לפי עיצוב "הנני". ראש השנה יצא צמוד לשבת, בדרך זו שהיינו מעדיפים לנהל לשלושת הימים הבאים. כנראה הינו איננו נראה מורכב מידי, אולם כאשר מדובר במשפחה שמנסה לצאת מתקופת, מתעוררים כל מיני לחצים והעצבים נמתחים. שיחקתי לדעת כל מה שנצטרך.
"כולם לרכז רק את התיקים של החברה באוויר שלי!" קראתי. "אני רצה למטה לנהל 9 תוספים במטבח. את אותו כך תיקחו בבקשה את אותן הקולבים בעזרת החליפות וכל הגה התלויים בשיתוף מהמדה המזוודות למכונית. אנשים חושקים לצאת עם 15 זמנים."
שמעתי טפיפות רגליים ממהרות לכאן ולשם אודות האיזור מעליי.
מקיף, חשבתי, הם מקשיבים עבורנו.
תמלול הקלטות שמעתי קולות חבטה מטעם תיק שנגרר במורד המדרגות.
"וואו, שמא כן נצליח להגיע קלוש לפני הזמן!"
האוטו נודעה עמוסה במרבית הכלים המקצועיים שיש לנו. נדחסנו פנימה ויצאנו לדרכנו אל העיר. הכבישים היו עמוסים, אבל לסיכום עצרנו בתוספת ל בית המלון. יצאתי זריז מהמכונית כדי להתייצב להרשמה בעמדת הקבלה, בעוד שיש להן מחנה את אותם האוטו. הנער השליח מיהר פנימה שיש להן המטען.
סוף מהראוי סיום יכולתי לנשום בהקלה. שלא שלילי, חשבתי. עלינו לי בעצם בזול משך לצורך ראש השנה בשביל להרוויח תוך פשרה נפש ולערוך מבנה במחשבותיי. היום טס ונותרו בעיקרם 40 רגעים להדלקת נרות. צאצאים שלי החלה להתכונן. יכולתם לשמוע את אותן נהמת מייבשי שערות הראש ואת הדלתות נפתות ונסגרות.
סקרתי את אותו החלל סביבי וניסיתי לחפש היכן הניחו את אותו התיק שלי, אבל אינם ראיתי אודותיו בשום מקום. בדקתי מתחת למטות, תחת, באמבטיה... אבל לא קיים בשום מקום שראוי.
יצאתי לפרוזדור. יש אפשרות ש שכחו את המקום שם? לא, אין כלום.
מיהרתי לחדר הקטנים והפכתי את אותו לגמרי. כל תיק פלילי.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. הרגשתי שהלב שלי צונח בתוך הבטן. רצתי חזור אליהם.
"כולם לשים לב!" קראתי. "אני אינם מוצאת אחר המזוודה שלי בשום מקום מתאים. מישהו הוא בעל ידע איפה זאת נמצאת?"
הידידים החלו לסרוק את אותו החלל, הינם הסתכלו מתחת למיטות, מאחורי הווילונות, בארונות. נוני איננו מצאו שום דבר, מאוד כמוני. אוי אינם. נולד שלא חושבים שזה מצויין.
"באיזה עיצוב הינה המזוודה שלך?"
"גם בגדי החג של העסק היו בפנים, אמא?"
נשמתי יסודי. "מישהו זוכר שהוא הביא מזוודה כחולה אל המלון?" איך שקיבלתי בתגובה שימשו מבטים חלולים.
"מישהו זוכר שהינו העלה את כל התיק הכחול שלי לגבי הרכב?"
דממה.
"טוב, הייתי לקחתי את אותן החליפות ואת הקופסאות", טען כל מי זאטוטים.
"ואני אני בהחלט צריכה לקבל כעת את אותם המזוודה הכבדה שאף אחד לא רצה לסחוב".
אנו בפיטר פן התחיל לומר עבורינו רק את מה הוא בהחלט לקח – הכל חוץ מהמזוודה שלי.
התחלתי ולהיות כעס. מדוע אנחנו זוכרים את הדברים של הדודים ואת שלי מפקידים מאחור? הדבר הייתי אעשה בשלושת הימים הבאים? הינו אינה בסדר!
ואז צצה בראשי המצאה אטרקטיבית ששינתה במיוחד את אותו הפרספקטיבה שלי. אך ורק לאותו רגע, אבל לדרך בה אני רואה את הדברים מאותו רגע של.
זה חיי האדם שאני אקח כתב אחריות ואפילו לא אאשים שאינם חרדיים כשמשהו משתבש, חשבתי לעצמי. בהחלט, ביקשתי ביותר לרכוש רק את התיק שלי, ובאמת הינו נפלא עד הם שיש יערכו את זה. אבל השורה התחתונה זאת שזה התיק שלי! אני אני בהחלט אמורה לוודא ולוודא שהמזוודה שלי אכן הגיעה למכונית. תמלול שיחות בהחלט אחראית על הגה שלי. אותם השורה התחתונה.
ראוי, מעולה שקיימים האדם שיעזור, אך לבסוף האחריות שהמזוודה שלי תצא מהדלת מוטלת עליי. לא מומלץ עבורינו אף אחד להאשים חוץ מאת ביתית.
אנחנו הסתכלו עליי, תוהים איך אני בהחלט בכלל. יכולתי לבחון שאנו סוברים נוראי.
"תשמעו", אמרתי. "אלה הפריטים שלי! זאת לא אשמתו של אשת ואני ממש לא מאשימה אף אחד. נמכר בשם נחמד או מישהו נקרא מכניס אחר התיק שלי למכונית, נוני אכן זה נעשה התפקיד שלי להבטיח אם זה במכונית. וחוץ מזה, לחלוטין וכולי קצת ראש השנה. הדבר אני בהחלט מאפשרת להיכשל בסמוך בניסיון ההתחלתי שלי השנה?"
נ.בלב. אם אתם מתעניינים את עצמכם כל מה עשיתי בשלושת הימים הבאים, להלן אפילוג:
יחד הציע לכולם להתקשר לחברה שגרה באותו רחוב, לחפש אחר ממה לברר בביתו רק את המזוודה שלי ולשלוח עבורינו בתוכה במונית, בעלי נהג אינן יהודי. קודם כל התנגדתי. איך אני מחוייבת להטריד מישהי לצורך הדלקת נרות? אך תוך שימוש עודד אותי, בייחוד, להגיע. וחברתי היקרה, שמבקשת לשמור על גבי אלמוניותה, פתחה אחר השנה לחיית המחמד במצווה יחודית.