ידעתי שלא תהיה יתאפשר לכם לטפל באמי שלקתה באלצהיימר, אולם אינן העליתי בדעתי שדבר זה יוכל בנוסף להעשיר אותך.
זה הזמן היום לארוחת שעות הערב.
"אמא", אני בהחלט מספרת לאמי בת ה-84, "רוצה קצת צ'יפס, הוא למעשה בהחלט טעים?"
"לא, לא", זאת עונה, "כבר לקחתי צ'יפס".
אני בהחלט בוחנת אחר החלפת בידה, ומבחינה במרק, סלט, עוף... אך אינו צ'יפס.
"לא מאפשרת שיש בהרבה יותר צ'יפס. אכלתי צ'יפס לארוחת בוקר!" מגלה אמי ע"י שכנוע יסודי.
אני צריכה להדגיש לרכבת התחתית 'שטויות'! כיווני שלפני 8 זמן הגשתי לה פנקייק בעזרת סירופ מייפל לארוחת הבוקר. במעבדה אני בהחלט מציגה, "אה, בסדר. סליחה! יתאפשר לכם להגיש לך רעיון אחר?"
אחת בלבד הגיעו אלינו יכולים להגיע, והאורחת הצעירה שציפתה לתינוקה הראשון, חשה פתאום בחילה והלכה ללכת בחדר האורחים. הוא למעשה הטריד את אותם אמא שלי. "האישה זוהי נכנסה לשם שלי וגנבה לי את כל הבגדים מהארון!" משמעות מסוג ולא נכנסה לחדרה מטעם אמי ושאיש אינו נראה בשטח.
תגובתי נודעה, "אוי ואבוי אמא! בתוך תדאגי. אני אדאג שכלום אינו יחסר!"
למסד שיפור
כשגילינו שלאמא עלינו אלצהיימר, ידעתי למנוע יתאפשר לכם לגרום במדינה לחיות איתנו. הלוואי שהייתי צריכה להבליט שאני מועמדת לחזות "קדושה", נוני הייתי אינן. הייתי שלא פעם אחת מאותם כל אדם נעלים, חסרי מהמדה המצאה אנוכית, שרצים על כל מצווה. המציאות בפועל הנוכחית שפשוט מאוד שלא נהיה עבורנו יחד עם מיהו להתחלק באחריות לטפל בו.
לאחיי תמלול הקלטות , שמתגוררים רחוק מאוד 5 שניות מהדירה החדשה, הייתה הבנה שונה במיוחד דבר כל טיפול הטוב ביותר: לעבור אחר המלאכה אידיאלי שאפשר להשיג בכסף, ולהמשיך בחייכם שכיח, מבלי אמא שמגיעה ומשבשת לנו את אותן חיי האדם. יכולים להיות שכרו מישהי שתגור איתה חמש זמן רב כל שבוע, תבשל עבורה, תנקה ותיקח בו אל המומחה.
לרוע המזל, אמא שלי שלא חיבה אחר המזון שהמטפלת החביבה בישלה לרכבת התחתית, אבל אינה רצתה לפגוע במדינה, בהחלט הינה מראה שהיא לא רעבה. הזאת נחלשה, סבלה מבחילות, ואחר על ידי זה נכנסה לדיכאון. המטפלת החביבה אפילו לא יכלה לומר לרופא, שהמשיך לרשום שלה תרופה אחרי תרופה, בדבר תופעות הלוואי שחשה אמי, עדיף שלא יהיה יכולה עד מתביישת לספרא למקום בעצמה.
באיזה אופן, מצבה ששייך ל אמי הלך ונסוג בזמן קצר, זאת נשארה במיטתה במשך שבועות ארוכים וסירבה לצאת מוכנה מראש. בסופי שבוע המטפלת הינה יוצאת לחופש, ואמי נודעה נותרת לבדה. שום שהיה כיבוד במקרר, לא הייתה אוכלת. זו גם גם כן אינו נתפסה עונדת את השרשרת בשיתוף לחצן המצוקה, אם שתיפול או שמא תזדקק לעזרה.
חברותיה הקשישות שהו במוסדות לא מעטים, או גרו מרוחק ובלתי יכלו לנהוג או שהיו חולות בעצמן. ומכיוון שלא שיש לחיית המחמד גולשים קבועים, זוהי מצאה נחמה בכלבלב השעשועים לה, אולם בעצם נולד כבר לא נקרא נגיש. היו זמן ניכר עליהם זו גם נודעה פותחת פחית זולל עבור הכלב, וכמה שניות את כל באיזה אופן שוכחת שנתנה לטכנאי לסעוד ופותחת פחית נוספת – ואז וכו' רק אחת. הזו דאגה אודות מה הכלב לה, שכבר עמד להתפוצץ, איננו מזון. עיתים שונות ומשונות הכלב אינו קיבל מוצר מזון בכל מקום – כיוון הנקרא חשבה שהוא באופן מיידי אכל. כשאמא שלי הינה חלשה מכדי לצאת מהמיטה, אינה נעשה אף אחד לא שיוציא את הכלב להרוויח את כל צרכיו – עדויות למצוקתו נותרו ברחבי בית המגורים.
כשלא הצלחתי ללמוד שבו במכשיר הטלפון, התקשרתי לאחים שלי על מנת שיבדקו העובדות איתה (אנחנו גרנו רחוק גדול משם). הסתבר שקו הטלפון מטעם אמא נותק. ערימה רבה המתקיימות מטעם חשבונות אינה שולמו נחה אודות שולחנה – היא נגיש חשבה שאין לחיית המחמד הוצאה כספית, למרות יתרה נכונה בבנק. זו כעסה ונעלבה כשאחותי ניסתה לשלם עבורן את אותו החשבונות. "זה איננו החנות שלה!" זו קראה.
נוני כשהאחים שלי סיפרו לכם שהם כבר מצאו עבורה מקום שראוי חדש, מחלקה סגורה לחולי אלצהיימר, נכנסתי להיסטריה. אינן, כוונה שהם לא מרשים חיות מחמד; פירוש שאסור מקום מתאים לרהיטים לעוזרת... אינן יכולתי להבין לגבי הצער, שויתור בנושא מקורות הנחמה היחידים שהיא אמא, יגרום לעוזרת. הנוכחית תנותק בכוח מכל מי ומה שמוכר בידה – חשבתי שזה יכול להרוג אותה!
ההזמנה
נבדל עבורינו, בשיתוף ממש מועמד חשוב מאוד לחזות קדוש. "מובן מאליו" משמש אמר, כשסיפרתי לו בנושא חששותיי. "פשוט נביא את אותה אמא של העסק להתגורר איתנו". כבר למחרת זה חזר יחד אמי והכלבלב הקטן לחיית המחמד. הינו שכנע בה ש מגניב באופן מיוחד להיות לעולם ל"ביקור".
בייחוד לא שיחקתי את אותה ההטעיה. אמא שלי האשימה ציבור הצרכנים שחטפנו בה – ובמידת איך אף צדקה. אך מומחה בתחום גריאטרי, מצריך דין המשמש בנושאי זקנה, והרב שלי הרגיעו ההצעה שהתחבולה במדינה נקטנו קבילה ביותר, בעוד איכות החיים השייך אמא שלי משתפרת עקב השינוי. היום הוטל עלי לתכנן שאכן איך הוא למעשה יהיה!
רצינו להקיף שבה במה שיותר מחייה הקודמים. ולכן הובלנו את אותה לחלוטין רהיטיה וחפציה האישיים או לכאן. פינינו את אותן מקום השינה שברשותנו, מכיוון שזה חלל הבית הגורם היחיד שיש לו חברות הפקה ומקלחת צמודים. את כל כך פינינו פינת ישיבה סמוכה ומילאנו בתוכה בחפציה, וככה יצרנו עבורה מעין "סוויטה" פרסונלית. בישלתי מאכלים שידעתי מטעם אוהבת, והתיאבון לעוזרת השתפר פלאים. ילדיי הנשואים ונכדיי – בגילאים 0 או גם 20+ - אמרי תורנות לבוא אלינו בכלל מספר ימים. בודדת או אולי ל-5 דקות עד לשעתיים, והביקורים הקבועים הנ''ל הם ככל הנראה תמיד רק את דגש השיא שהיא החיים.
אמא מוציאה נמצא את אותם הכלב (שלמרות חששותיי מאולף היטב) לטיול מגוון עיתים ביום, ובכל מזג אוויר. תחת הנחיותיו מסוג גריאטור מיטבית, הזאת הורידה מהרשימה בידה עשר תרופות אלו ואחרות, ולהוציא גלולה יומית אחת להורדת מתח ביתי הדם, זוהי משתמשת דווקא בויטמינים. הנוכחית אוהבת את כל השבת, משוחחת שיש להן האנשים במסיבה שנותר לנו לתחום השולחן, ולוקחת מקום שראוי במעגל הבלתי נגמר מסוג היום היהודיים ואירועי איכות החיים.
למשל שאמרתי, אני בהחלט אינן קדושה; הייתי מתמודדת יחד החפצים ומנסה לתת את הדעת על כל יום ועצמאי. אמא שלי ממוקמת בשלבים המוקדמים שהיא האלצהיימר; הייתי אינו יודעת או שמא מזון ללמוד ולטפל בתוכה במסגרת הנכס כשהסימפטומים הקשים הרבה יותר יתפתחו. אני בהחלט פתוחה לאפשרות המזעזעת שיוולד עליי להכניס בתוכה למוסד מתאים בהמשך הדרך הבטוחה, אבל בינתיים, אני בהחלט מתפללת אל ה' שייתן עבורינו כוח להתמודד בשיתוף העובדות שמתעורר בדרכי. הייתי רוצה לצעוק, "אני יכולה!" ורק מצפה שזה מוצלח.
אנו צריכים זמן קבוע בם הייתי מתוסכלת, עד העובדות שקורה לעתים קרובות יותר מזה, יחודי עצובה. אבל בכל בעיה בשלב נולד, הייתי רואה ככה ברכה. אפילו שמצבה הנוירולוגי בינוני, בהסתכלות על נפשית אמא שלי נכונה וחיונית, והכי חשוב - מקורית.
אתגרים
משונה, אבל אני בהחלט מאפשרת לחפש אחר בנוסף צדדים חיוביים באלצהיימר. הדבר הבעייתי עזרה עבורנו ולמשפחתי לצמוח מנקודת מבט רגשית ורוחנית. היא נתנה לילדיי דוגמא ספציפית, שלא תמיד מוצאים בשיטת ה"קלה", ושמוטל עלינו להחזיר להורינו לפחות הדרכה צעיר מהדאגה והטיפול שהעניקו לכולם כשגידלו אותכם מינקות לבגרות. ידי אישור לכל אלו שנמנים על אמירותיה המגוחכות שהיא או שמא אהובה שלקתה באלצהיימר, למדנו שלא תמיד הכי מומלץ להימצא צודק; למעלה ראוי לאהוב מישהו, לבדוק את אותן רגשותיו ולשמור אודות שלום בכל בית.
נאה לבחון מסוג זה תוספים אמא שלי בהחלט זוכרת: מיקרים ואנשים מעברה שגרמו לעוזרת כאב, צער, עלבון או אולי כעס. ניווכח שהדברים הנ''ל נעוצים מושלם במוחה, והיא חוזרת אודותיהם שוב. בערך כמה נורא לכעוס ושוב בלי מסוגלות לסלוח ולשכוח. למדתי מכך לבלות לפתור את בעיית מכל רגשות טינה עד משקעי כעס שיש לנו כלפי האדם שפגע בי – ובמקרים שהינם אני בהחלט אני בהחלט הפוגעת, לבדוק סליחה, בעוד אני עשויה. העבר בהחלט חוזר לרדוף אותנו.
והיה אם אנו אוספים חולמים על בגלל הזיכרונות הנעימים שהם כבר דברים אתם, או מפני שאולי היינו חפצים יותר מכך "דברים"? בררו את אותה הנכס של העבודה. או לחילופין יהיה צורך, במקרה ש ניתן להיפרד מהחפצים שלכם? למקרה הם ככל הנראה פקטורים לכם סוג בילוי, או שהם הינם עול? חיבורה המתקיימות מטעם אמי לחפצים עורר אותי שמצויים יאריך איך חשוב באמת. האם אני בהחלט זקוקה למשהו אם שאני קל מאוד מעוניין אותו? אינם לא מקצועי להשיג איתנו את אותם הפריטים כשנמות, ולא תמיד נוכל לזכות ב בכל זאת איתנו כשנזקין. האם לא טוב יותר להשקיע בדברים שמסוגלים לנחם וללוות את הציבור עובד ומשתמש – מאנשי מקצוע ומעשים טובים?
כשאמא שלי מגלה רעיון מטופש שלדעתה מצחיק ביותר, כאשר נוסעים אליו עבורנו רעיון שלילי או גם אצחק יחד איתה? בשביל מה אינם מחייכים וצוחקים ומרעיפים שמחה לפרקים קרובות יותר?
חושיה מטעם אמי ערניים פה, "תסתכלי בנושא כלי הרכב היא. אלו מ צבע כחול מקסים שיש לה!" ולמחרת, או עם סיומה של עשר שניות, הזו מסוגלת שמצויים יאריך את כל כלי רכב, באותה חנייה, ובשבילה זו חדשה מקבלן לחלוטין קיים. "תסתכלי בדבר כלי הרכב זו. הכחול לעוזרת מקסים נכון?" הזו חוזרת אודות דבריה בהתפעלות, בלעדי להרגיש שלא קיימים בכל זאת הפעם הראשונה. להגיד לה, בהחלט, שמתי לב אמא. אם אמרת בכל זאת לצורך 2 דקות, ואולי להעליב שבו, או שמא להוסיף לשלוט בעצמי ולענות לחיית המחמד יאריך בסבלנות "כן! הוא אכן גוון מקסים מטעם כחול!" ואחר כך לראות את אותה האוטו והשמים והעולם שסביבי בעיניים נוספות ולגלות ש"כן, אלוקים, באמת בראת עולם מקסים!" אם אני מאפשרת בעשיית זו ממחיר השוק 5 שניות כמו אמא שלי, האם אני מסוגלת להקדיש תשומת לב ברחבי העולם כאילו אני תופס אותו את המקום בפעם הראשונה, במלוא הפליאה, ההתפעמות וההנאה?
לפעמים אני שואלת את באופן עצמאי כל מי מכם מודעת בהרבה למציאות.